גם לא סיפרתי לו על הרצאה ששמעתי מפי יגאל אלון, מפקד הפלמ"ח בתחילת מלחמת 1948. כשתיאר את "שחרור" צפת, אמר אלון: "האוכלוסיה הערבית ברחה. עשינו כל מה שיכולנו כדי לעודד אותה לברוח."
הסובייטים בפקחותם הזמינו את אבו מאזן, שנחשב כפרו-מערבי בקרב מנהיגי אש"ף והיה מקובל ביותר על הסעודים - תומכיו העיקריים של אש"ף במה שנוגע לכספים - לבוא לארצם כדי להשלים את לימודי הדוקטורט שלו. הוא היה, למעשה, דוקטור לציונות - זה היה הנושא שבחר לעצמו. במיוחד התעניין בפרשת קסטנר, המשפט המפורסם שהתנהל בישראל בשנות החמישים ועסק בעיקר בנסיונותיה של ההנהגה הציונית בהונגריה בימי השואה לשאת ולתת עם הנאצים. במוקד ניצב רודולף קסטנר, גיבור בעיני אחדים, בוגד בעיני אחרים. קיצונים יהודים התנקשו בחייו.
השיחה הוקדשה בעיקר לדיון מוקדם בנושאים שביקשנו להעלות בפני היושב-ראש. דיברנו באנגלית, שהיתה מובנת היטב לאבו מאזן, אם כי הוא העדיף לדבר ערבית, וגלש לאנגלית מפעם לפעם. הוא הירבה לרשום רשימות, מן הסתם כדי לעבור עליהן עם ערפאת לפני פגישתנו. אני רשמתי את הנושאים שביקשנו להעלות על סדר היום: המצב הכללי אחרי ביירות, מאמצינו להקים חזית שלום מאוחדת בישראל, היחסים העתידיים בין אש"ף לבין תנועת שלום כזו - ועם המועצה שלנו - הרעיון לכנס ועידה של אנשי רוח פלסטינים וישראלים, היחסים בין תנועת השלום הישראלית ותושבי השטחים הכבושים, המועצה הלאומית הפלסטינית הצפויה בקרוב והאפשרות שמשלחת שלום ישראלית תשתתף באותו כינוס. וכמובן, פרסום דבר הפגישה בטוניס.
שאלנו את אבו מאזן על פגישתנו עם המלך חסן, שאותה הסדיר למעננו. מדוע לא פרסם אותה המלך עדיין? הוא אמר לנו שהוא כבר העלה את השאלה בפני המלך, ואף אמר לו: "ידידינו מגלים קוצר-רוח." הוד מלכותו הציע להיפגש אתנו שוב, ובהזדמנות זו יפורסם גם דבר פגישתנו הקודמת. שוחחנו על תאריך אפשרי, ואבו מאזן קיבל על עצמו להסדיר את העניין. בסופו של דבר, ימים אחדים אחרי פגישתנו עם ערפאת, הודיע המלך עצמו על פגישתנו.
השיחה חזרה לעסוק בלבנון, כמובן, פעמים אחדות. אמרתי לאבו מאזן, "שרון עשה לכם טובה גדולה כשהוציא אתכם מהבוץ הלבנוני והכניס אותנו לתוכו."
☆ ☆ ☆