ערפאת הקשיב בדריכות. "אני מעריך את עמידתו האיתנה של אחינו פרייג׳," אמר. (הפלסטינים משתמשים במלה "אח" כדרך שהקומוניסטים והסוציאליסטים משתמשים במלה "חבר".) "אילו צעדים מעשיים הוא מציע?"
הסברתי שלדעתו של פרייג׳, אש"ף צריך להכיר בישראל, אפילו תהיה זו הכרה חד-צדדית, כדי להגיע לפחות לדו-שיח עם האמריקאים.
"אבל למחרת היום, בגין יודיע שהוא לא יכיר באש"ף," אמר ערפאת. "צעד כזה לא יביא לשום שינוי במדיניות הישראלית."
"אבל הוא ידרבן את האמריקאים לפעול," אמרתי.
מתי התערב: "אתה יכול להכריז שתכיר בישראל אם ישראל תכיר בך.
או טוב מזה, תוכל להכריז שתכיר בישראל אם ממשלת ישראל תאמץ את המצע של המועצה שלנו."
"זוהי ההצעה הצרפתית-מצרית," ציין ערפאת מיד. ואכן, הצרפתים והמצרים הגישו הצעה כזאת להכרה על תנאי לפני מועצת הבטחון, אולם היא הוסרה כשהוברר כי האמריקאים יטילו עליה וטו.
הוספתי: "פרייג׳ גם אמר שכמה מנהיגים בגדה המערבית עדיין חוששים לשתף פעולה עם כוחות השלום הישראלים, כל עוד אין הצהרה מפורשת מצד אש"ף הסומכת ידיה על מגעים כאלה."
"את זה כבר אמרנו," התערב ערפאת, "אבל נעשה את זה שוב. אני אפנה אליהם בשמותיהם ואבקש מהם לעשות זאת," הוסיף והישיר את מבטו אל אבו מאזן, שרשם רשימות. גם סרטאווי ושאקור רשמו את הדברים. ערפאת עצמו הוציא מפעם לפעם פנקס קטן מכיס חזהו לרשום בו דברים או לחפש דברים שכבר רשם לעצמו. הסתקרנתי בראותי שהוא ניחן ביכולת הנדירה להקשיב תוך כדי כתיבה. הדבר התגלה לעין כשקטע את המדבר בשאלות בעודו עסוק בכתיבה.
לבקשתו, השמיע עיצאם תקציר מרוכז של הנקודות שנדונו בשיחתנו עם אבו מאזן אחר הצהריים. זה היה יומו הגדול של עיצאם, הנצחון האישי הגדול שכה ייחל לו במשך שנים, אחרי שקדומי התכחש למגעיו ואחרי שפטרו אותו בזלזול עיתונאים ופוליטיקאים ישראלים כזאב בודד, דמות שולית, הרפתקן הפועל על דעת עצמו ואינו מייצג שום איש ושום דבר. בין השאר אמר זאת יוסי שריד בגלוי בעת הקרב על ביירות, כשהזמין סרטאווי בפומבי אותו ואנשים אחרים להיפגש עמו בפאריס.
כששיבח אותו ערפאת על עבודתו, לא בלם עיצאם את לשונו והעיר: "שילמתי על זה ביוקר. נידו אותי בגלל העבודה הזאת." ערפאת השיב לו במחווה רבת-משמעות בידו, כמבקש לומר, "זה היה כדאי."
"הנקודה החשובה ביותר היא אמינותם של כוחות השלום הישראליים,"