באמצע השיחה הוזמנו לארוחת ערב. עברנו לצידו השני של החדר הגדול, שם נערך שולחן לסעודה והועמס במיטב מאכלי המזרח, מעשה ידיה של רעייתו של אבו מרוואן.
לפני שהתיישבנו תפס ערפאת את הפיקוד. הוא הושיב כל אחד מאיתנו במקומו בעידון דיפלומטי, כך שאיש לא יחוש את עצמו נפגע. אותי הושיב באמצע צידו הרחב של השולחן, את מתי הושיב בראש השולחן מצד אחד ואת ארנון בראש השולחן מצד שני. אבו מאזן ישב לימינו של ערפאת, סרטאווי לשמאלו. אני ישבתי בין אבו מרוואן ושאקור, שעמו יכולתי לשוחח בעברית. במהלך הסעודה העליתי את הנקודה שניקרה ביותר בדעתי: האירוע הדרמטי האחד והיחיד שיוכל לחולל פריצת-דרך היסטורית. היה זה רעיונו הישן של סרטאווי, להזמין אותנו למל"פ. כבר שמעתי מפי אבו מאזן שהדבר אינו אפשרי. אבל לאור התחזית האופטימית על העשוי להתרחש במושב המל"פ, חשתי שיש טעם להעלות זאת שוב. לפיתוח הרעיון שאירועים דרמטיים יכולים לחולל שינויים מעמיקים, הזכרתי את ביקורו של סדאת בירושלים.
"אין זה משנה מהי ההשקפה על התוכן הפוליטי של יוזמת סדאת," העזתי לומר, בידעי מה נחרצה התנגדותו של אש"ף ליוזמה זו, "כל אחד חייב להודות שהטכניקה של סדאת היתה לעילא ולעילא. הוא שינה את דעת הקהל הישראלית בקשר להחזרת סיני בן-לילה, למעשה. סיפרתי פעם לסדאת מה קרה בזמן שהטלוויזיה הישראלית שידרה את הגעתו לנמל התעופה בן-גוריון. אני גר באחד הרחובות הראשיים של תל אביב. במהלך השידור הצצתי מהחלון ולא ראיתי נפש חיה ברחוב, מלבד חתול בודד - שבוודאי חיפש גם הוא מקלט טלוויזיה."
נחפזתי להוסיף: "כמובן, אתה לא תוכל לבוא אלינו לכנסת, אבל אנחנו נוכל לבוא לכנסת שלך. תאר לעצמך את ההשפעה שתהיה בישראל, שלא לדבר על שאר העולם, אם תשתתף משלחת של פטריוטים ישראלים במושב המועצה הלאומית הפלסטינית. הדבר ינפץ לחלוטין את התדמית השטנית של אש"ף בישראל, יעלה את השאלה הפלסטינית על סדר היום כנושא הראשי בבחירות. אנו נהיה בעלי היוזמה, לא גורמים שוליים."
אני סבור שזה עשה רושם על ערפאת. בדומה לכל הפוליטיקאים הגדולים, גם הוא שתקן. הוא הבין את הפוטנציאל הדרמטי של צעד כזה. "זה קשה," אמר. "יש גורמים שיעשו צרות. אתה יודע למי אני מתכוון." "האם אתה חושש מאלימות?" שאלתי. "האם זו שאלה של בטחוננו האישי?"
"לא, לא אלימות. זה לא יגיע עד כדי כך. אבל יהיו קריאות גנאי, מהומות."