"אז מה?" שאלתי. "אנחנו רגילים לזה בכנסת. כשהנשיא קרטר נאם בפני הכנסת, גאולה כהן השמיעה קריאות ביניים. אנחנו יכולים לעמוד בזה. זה רק יוכיח שיש לכם פרלמנט דמוקרטי. זו תהיה סנסציה עולמית, כותרות בכל העיתונים, דרמה טלוויזיונית."
ראיתי שהוא פוסח על שתי הסעיפים.
"נחשוב על זה שוב," הבטיח ערפאת. מישהו העלה את השאלה האם ישראלים יכולים לבוא לאלג׳יר, שם נועדה המל"פ להתכנס, בלא שייעצרו בשובם לישראל באשמת כניסה לארץ אויב. "אלג׳יריה איננה ארץ אויב לפי החוק הישראלי," העיר ערפאת. "בדומה לטוניסיה ולמרוקו, היא לא היתה מדינה עצמאית ב-1948, ולכן לא הכריזה מלחמה על ישראל." זה הפתיע אותי במקצת, אבל כשביררתי את העניין עם יועצי המשפטיים, מצאתי שזה נכון. אפילו ביקורנו בטוניס היה חוקי לחלוטין מבחינה זו.
כדי להדגיש את האפשרויות לשינוי בישראל, סיפרתי לו על עימות שהיה ביני לבין בגין באחת מישיבות הכנסת, לפני שנתיים. אחרי שנאמתי על הצורך לפתור את הבעיה הפלסטינית במשא-ומתן עם אש"ף, קם ראש הממשלה להשיב ואמר, יותר בצער מאשר בכעס: "חבר הכנסת אבנרי, אתה יודע ש-110 מחברי הבית הזה מתנגדים לכל מלה שאמרת כנאומך!" "אני יודע," עניתי, "והייתי מתרשם מזה, בהחלט, אלמלא זכרתי ששבוע לפני ביקורו של סדאת בבית הזה, התנגדו 110 חברי כנסת להחזרת סיני למצרים!"
☆ ☆ ☆
הארוחה התמשכה בעצלתיים ובמהלכה החלפנו דיעות על אנשים וארגונים רבים משני הצדדים, ולבסוף קמנו מהשולחן. עיצאם, עימאד ואני התיישבנו בפינת החדר לנסח את ההודעה המשותפת. בדרכו לשירותים, הפטיר ערפאת לעבר עיצאם שתי מלים בערבית שפירושן: "השתמש בהכללות." היה ברור שלדעתו עצם המפגש ופרסום ההודעה המשותפת היו דרמטיים די הצורך, ורגע זה, ערב כינוס המועצה הלאומית הפלסטינית, איננו הזמן המתאים לצאת בנוסחאות חדשות ומפורשות.
בסופו של דבר עיבדנו את הנוסח הבא באנגלית, ותרגמנו אותו בו במקום לערבית ולעברית:
יושב-ראש אש"ף, יאסר ערפאת, נפגש עם מישלחת מטעם המועצה הישראלית למען שלום ישראלי-פלסטיני, שבה השתתפו האלוף (מיל׳) מתי פלד, אורי אבנרי וד"ר יעקב ארנון. בצד הפלסטיני השתתפו בפגישה הד"ר אבו-מאזן, הד"ר עיצאם סרטאווי ועימאד שקור.