האר"מים, שם החזירו לנו הפקידים הטוניסאים את דרכונינו הישראליים. צלמו של ערפאת נתן לנו את התמונות. להפתעתנו הנעימה, הופיעו גם אבו מאזן ואבו מרוואן להיפרד מעלינו. הם נתנו לשנינו חפיסות גדולות של ממתקים טוניסאים ערבים לחך, להביא הביתה לנשותינו. מתי היה המפסיד.
ולא רק במובן זה. כשהגענו לפאריס והתיישבנו במשרדו של עיצאם לדון בצעדים הבאים לניצול הישגינו, צלצל הטלפון. היה זה מתי, מנמל התעופה של רומא. באתונה פרצה שביתה וגרמה לביטול כל הטיסות משם. הוא לא יכול להגיע בשום דרך אחרת מרומא לישראל, ולכן הוא עומד לחזור לפאריס.
ראינו אותו שוב בשעה מאוחרת יותר באותו ערב. אך זה כילינו ארוחה צרפתית משובחת ביותר בחברת ידידינו הפאריסאים מקבוצת קוריאל, שסייעו לנו רבות, והנה הופיע מתי, יגע ורותח מכעס. הוא לא יכול אפילו לאכול את האוכל הצרפתי הטוב, משום שכבר סעד במטוס.
אשר על כן חזר מתי ביחד איתנו למחרת היום.