אנחנו בהאג. עיצאם הגיע באיחור לוועידה ששנינו משתתפים בה. רק כתום המפגש עלה בידי לתת לו את החבילה שהבאתי בשבילו: פיתה ביתית וגבינה שכמית. רחל ארזה את הגבינה כמיטב יכולתה, אבל משום-מה,יש לכל הדברים שהיו במזוודה שלי ריח גבינתי נוקב.
ברגע שאני מוסר לו את החבילה בחדרי במלון, הוא תולש את העטיפה ומתחיל לזלול נתחים גדולים של פיתה וגבינה.
"אני לא יודע למה זה כל-כך נפלא," הוא אומר. "בשבילי, זהו טעם הבית."