היושב-ראש ניסה להרגיע את הצועקים: "האם אפשר... האם אפשר.. האם אפשר להרשות... האם אפשר להרשות... לד"ר סרטאווי... ל..."
סרטאווי: "לא, לא, לא, אני יכול להשתיק אותם, אבל אני רוצה לשמוע אותם, אני רוצה לראות מי הם. עכשיו, בסדר, בסדר, דיברתם מספיק. עכשיו אני רוצה לומר שאני שמח שבאתי מפני שבאמת הייתי זקוק לחוויה הזאת כדי לחזק את החלטתי הנחושה להמשיך להילחם למען השלום. מפני שרק בדרך הזאת אני אשרת את עמי. תודה רבה."
הוא התיישב, לקול תשואות אדירות מצד רוב רובו של הקהל, שהפגין בתשואותיו הממושכות את סלידתו מן הקיצונים בשני המחנות. אבל בעת שהשמיע היושב-ראש את דברי הסיכום שלו, החליק אלי עיצאם פתק: "איך אפשר לסדר שיצלמו את האנשים האלה? אלה הרוצחים של אבו נידאל! חייבים לזהות אותם!" אבל לא עמד לרשותנו צלם.
שוב הבריחו אותנו השוטרים שומרי-ראשנו דרך מסדרונותיו הארוכים של בית המועצה והחישו אותנו למכוניתנו.
נפגשנו שוב כעבור חצי שעה ואכלנו ארוחת ערב שקטה במסעדה הודית לא הרחק ממארבל ארץ׳. ג׳ון וורד היתה איתנו, וכן אדוארד מורטימר מהטיימס, האיש שעזר לי להיפגש לראשונה עם סעיד חמאמי, לפני יותר משמונה שנים. אחרי כל ההתרגשות, היה עיצאם מלא עליצות, וכמוהו גם אני. נדרש זמן לטיהור האדרנלין מדמנו.
היתה זו התרוממות רוח שלא במקומה. אולי בעצם הרגע ההוא, בזמן שאכלנו קארי ושתינו יין אדום טוב, בזמן ששוחחנו על תוכניותינו להקים מפלגת שלום פלסטינית, כבר חרץ מישהו את דינו למוות.
כעבור ימים אחדים שלח לי עיצאם תגזיר מעיתון שהופיע בלונדון בערבית. היתה זו הצהרה מאת ארגון אבו נידאל שהודיע כי הוא דן למוות את עיצאם סרטאווי, את יאסר ערפאת ואותי. עיצאם הואשם בכך שהוא סוכן cia, שמכר את סודות הפלסטינים (על אבו נידאל) לעיתון בריטי. יאסר ערפאת הואשם כבוגד וכסוכן cia. אני הואשמתי כסוכן המוסד שהוחדר לאש"ף במגמה להדיחו מדרך הישר.
תאריך האסיפה בלונדון היה 27 בפברואר 1983. נותרו לעיצאם סרטאווי עוד 42 ימים לחיות.
☆ ☆ ☆
הרבינו לשוחח במרוצת השבועות הללו. הרגשתי כי אני קרוב אליו יותר מאי-פעם, משום שעתה חשף בפני את הכמוסות במחשבותיו. הוא טיפח תוכניות גדולות, הפך אותן בלי הרף במחשבתו, ביקש לבחון אותן כנגד