נזרוק את ישראל לים. זוהי ההשקפה המוצגת בפנינו. אחינו לנשק בארגון המאבק לשחרור עממי, או א-סעיקה, דוגלים בהשקפה זו.
ישנה גישה אחרת הגורסת שעלינו להקפיא כל פעילות פוליטית ולחתור תחת זאת למהפכה בעולם הערבי. נניח את ישראל לנפשה מחולל מהפכות במדינות ערב השונות. במקום המשטרים הקיימים, נקים משטרים מהפכניים שיגייסו את כל כוחותיהם להתקפה על ישראל כדי להשמידה. המחזיקים בהשקפה זו זכאים גם הם לדיעותיהם. אבל זכותי היא לומר שפירושה הוא שעלינו להקפיא את כל פעילותנו למען העניין הפלסטיני ולשכוח את בני עמנו למשך זמן לא-מוגדר, ורק אללה לבדו יודע כמה זמן זה יימשך.
עלינו להביא בחשבון שבמקרה זה נהיה במצבו של הקונה דג שעודנו במים. איש לא יוכל לערוב לנו שהכוחות המהפכניים החלוציים הדוגלים בסיסמה זו יוכלו לחולל את המהפכות שהם מבקשים.
כל ההשקפות המציעות בריחה מן המציאות הן חסרות שחר, הן להלכה והן למעשה. חובתנו היא להתייצב בפני המציאות כפי שהיא. כיצד נוכל להשיג למען עמנו את כל מה שאפשר להשיג, בנסיבות הקיימות של מאזן הכוחות והאפשרויות לפעולה פוליטית?
על שאיפות ההתפשטות של ישראל:
אני משוכנע שישראל זוממת להגיע למפרץ הפרסי, בהתפשטות מזרחה, כדי לקחת לידיה את הנפט הערבי. המטרה היא לשים יד על מקור של כוח בסיסי, שיעשה אותה בלתי-תלויה בארצות הברית וישחרר אותה מתלותה המוחלטת בה, יעניק לה את בסיס העוצמה הכלכלי החסר לה כיום. הדבר גם יעניק לה עוצמה צבאית גדולה יותר, משום שכך תפורר ישראל את האומה הערבית, ממצרים עד המפרץ, למדינות דתיות קטנות, שכל אחת ואחת מהן תהיה תלויה בישראל לצרכיה היום-יומיים. ישראל גם תנצל את העושר הערבי לפיתוח הטכנולוגיה והתעשיה שלה, כדי לייצר את הנשק שהיא צריכה. היא תייצא את העודפים כדי ליצור אימפריה כלכלית-תעשייתית, שתאפשר לה לקיים את עצמאותה ואת ההגמוניה שלה גם אחרי שיאזלו עתודות הנפט.
על הערבים:
חובתנו היא להתייצב בפני המציאות הזאת, לראות את ישראל כפי שהיא, חזקה ובעלת כוח עדיף. עלינו להודות בפני עצמנו בכך שישראל היא בעלת האופציה הצבאית כלפינו, לא אנו בעלי האופציה הצבאית כלפי ישראל.