ישראל היא שתעמוד, ועלינו להכיר בכך שהמאזן הצבאי לא היה לטובתנו כשישראל פלשה ללבנון והטרגדיה התרחשה.
חזינו בגבורתם האגדית של העם הלבנוני והלוחמים הפלסטינים, שאיפשרה לאותו כוח דל להחזיק מעמד כנגד הצבא הישראלי במשך שלושה חודשים, שבמרוצתם יכלו כל הגורמים הזרים לפעול. ומה גילינו? המעצמות הגדולות - מה הן עשו? האחים הערבים - מה השיגו הם?
אילו אחינו הערבים ואנו עצמנו היינו כנים כלפי עצמנו, ואילו היינו אומרים לעצמנו: זוהי ישראל ואלה הם גבולותינו עמה, לא היינו מוצאים את עצמנו במצב המשפיל שבו שני עמים ערבים, הלבנוני והפלסטיני, נטבחים, והעולם הערבי עומד מנגד ומחריש. בכל המזרח התיכון - אוי לחרפה! - היו רק שלוש הפגנות [נגד הטבח במחנות הפליטים], הפגנה אחת גדולה ממש בישראל, או ליתר דיוק הפגנות רבות, וכן הפגנה קטנה מאוד בקהיר ועוד אחת בכוויית.
על מטרות הערבים:
אני מאמין שהמדינה הפלסטינית שאליה אנו חותרים איננה רק מטרה מקומית, אלא גם מטרה פאן-ערבית, משום שמדינה זו תהיה קו ההגנה כנגד התפשטות ישראלית לעבר המפרץ הערבי.
על מטרות הפלסטינים:
זהו האתגר הניצב בפנינו, האתגר ההיסטורי והאינטלקטואלי. הוא ניצב קודם כל בפני, כפלסטיני, ורק אחר-כך בפני כל שאר הערבים, משום שכל עם ערבי אחר נהנה מהגנה בארצו, השבח לאללה. יש להם דרכון, יש להם מוסדות לאספקת מזון, יש להם בתי חולים. איש אינו מטיל ספק בכך שמצרים היא מצרית או שירדן היא ירדנית. אבל אני פלסטיני, זהותי נגנבה ואבדה, אינני יכול לתת לעמי את המיזער הדרוש לקיומו, משום כך, משימתי הפלסטינית היא אדירת ממדים, מעבר לכל דמיון.
על גבורה:
מעל לכל, עלי להחליט אם אני רוצה לשרת את עמי או את עצמי.
אם אני רוצה לשרת את עצמי, אמצעי התקשורת והתעמולה יהפכו אותי לגיבור גדול אם אברח למרחק 100 שנה אל העתיד. אני אהיה גיבור גדול, תמונותי יופיעו בכל העיתונים, הכל יפארו ויהללו את שמי, יהיו לרשותי מכוניות פאר, דירות מהודרות, אהיה אורח נכבד בכל הבירות הערביות