וילדי ילמדו בבית-הספר של הארגון הערבי. כל זה בתנאי שאתעלם מהטרגדיה של עמי כיום ואטפח איזה פתרון מעורפל שיוגשם כעבור 100 שנה.
אני יכול לעומת זאת להחליט לשרת את עמי למרות כל מה שיאמרו אחרים, חמוש באהבה בלתי-נדלית לבני עמי, מצויד בקשר שאין לנתקו אל בני עמי, כי העימות הזה הוא מר ובודד, בודד מאוד.
מי שאינו חמוש באהבה לעמו, שאינו קשור אליו בקשר המונע בעדו מלברוח מפני מצפונו, ימצא כי קל מאוד לשבת בכורסה הנוחה של גבורה והערצת הקהל.
על רדיקליות:
האסטרטגיה שגיבשנו היתה חסרת תקדים: לפתוח בדו-שיח עם חלקים בחברה הישראלית, בעיצומה של מלחמה אכזרית. כשהבקענו דרך לחברה הישראלית, כשהושטנו את ידנו לכוחות הדמוקרטיים והמתקדמים, אמרנו לא לכניעה. אנו היינו הרדיקלים, לא הסרבנים והנמלטים.
על פת"ח:
עלינו לזכור שפת"ח ירה את הכדור הצבאי הראשון, שפתח את המהפכה ב-1965, וכעבור עשר שנים היה זה פת"ח שירה את הכדור הפוליטי הראשון, שפתח את המהפכה הפוליטית. למה פת"ח? כי הוא החלוץ. פת"ח הוא הגוף הפלסטיני המייצג את האינטרסים הלאומיים כפי שהם - את הפלסטיני הפשוט, את רצונו של הפלסטיני כיצור אנושי ואת טובתו. הבסיס הוא אהבת פלסטין והקשר האמיץ אליה, ולא נאמנות לאיזו מפלגה אחרת.
... עשר שנים אחרי שירה פת"ח את הכדור הראשון, הבינה התנועה כי ישנו עולם שבו עלינו לפעול, כי הבסת ישראל איננה מסע תענוגות קל, וכי עלינו לערוך מחדש את רעיונותינו... פריצת-דרך זו והחשיבה המדוקדקת החדשה היו מפעלם המשותף של מספר אישים בהנהגת פת"ח, לא הקו הפרטי שלי. אלה שהשתתפו בעיבוד הקו הזה היו אבו עמאר, אבו ג׳יהאד, אבו מאזן, אבו סעיד (חאלד אל-חסן) ואחרים. הגוף המרכזי בהנהגת אש"ף פנה להתייצב נוכח האתגר ההיסטורי הזה ולהיענות לו. כך התפתח הקו החדש, וכך נקלענו למאבק החריף שהיכה גלים לאין מספר בעולם הערבי ובפת"ח, ובמהלכו נפלו חברים רבים שאין להם תחליף כמו סעיד חמאמי המנוח, נעים חאדר המנוח, עלי נאצר יאסין המנוח ועז-אל-דין קאלאק המנוח. אין תחליף לקדושים הללו.