אנשים אחדים היתרו בעיצאם שלא ישתתף בכינוס האינטרנציונל הסוציאליסטי שהתקיים באפריל 1983 באלבופיירה שבפורטוגל. דבר הכינוס התפרסם מראש, ונמסר גם כי הוא עתיד להשתתף בו. היה זה חיפוש צרות.
פעם אמרתי לו מהו הכלל הראשון לזהירות מפני התנקשויות. למדתי אותו משכני בכנסת, איסר הראל, שהיה במשך שנים רבות ראש שירותי הבטחון של ישראל, ואחר-כך עמד בראש המוסד. הוא אמר לי שכדי לבצע התנקשות, יש לדעת את המקום והמועד זמן רב מראש, כדי שיהיה אפשר לערוך תוכנית, להביא את המתנקשים והנשק למקום ולעבד נתיב בריחה. כלל ההגנה הראשון הוא איפוא לעולם לא להימצא במקום שמצפים לך. יאסר ערפאת דבק בכלל הזה באדיקות רבה, ומשום כך עודנו חי.
עיצאם לא הקפיד על הכלל הזה. חשדתי שהוא מנוגד לאופיו, לגאוותו הטבעית. בעיניו, היתה זו כניעה לרצון האויב. הוא לא רצה שיכתיבו לו את מהלכיו. אם כן, היתה זו גאווה שלא במקומה.
אולם עיצאם טען בעקשנות שהאינטרנציונל הסוציאליסטי הוא זירה חשובה במאבק אש"ף להכרה בינלאומית. הוא האמין שהאינטרנציונל, הדוגל בסוציאליזם בינלאומי, חייב דבר-מה לפלסטינים, ועליו להעמיד את עניינם בראש מעייניו. יתר על כן, היו לו באינטרנציונל ידידים ובעלי-ברית. ברונו קרייסקי היה אחד האישים החשובים שם, כראש מפלגה סוציאליסטית. וילי בראנדט, קנצלר גרמניה לשעבר, היה נשיא האינטרנציונל. עוד כמה מנהיגים סוציאליסטים חשובים היו ידידיו ומעריציו.
אבל הקרב על ההכרה סוכל שוב ושוב על-ידי שמעון פרס. כראש המפלגה הסוציאליסטית הישראלית, תבע פרס שלא להעניק כל הכרה לאש"ף. הדבר עלה בקנה אחד עם ארבעת הלאווים שהוכרזו על-ידי