מפלגת העבודה כקונסנזוס הלאומי הישראלי: לא תהיה נסיגה לגבולות שלפני 1967, לא תקום מדינה פלסטינית, לא ישתנה מעמדה של מזרח ירושלים שסופחה לישראל, לא יהיו מגעים עם אש"ף. מאחורי הקלעים השתדל פרס אצל בראנדט, קרייסקי ואחרים להביא בחשבון את העובדה שכל החלטה בזכות אש"ף תהיה בגדר מפלה אישית לו ומהלומה למפלגת העבודה, המשתדלת כל-כך לחזור לשלטון בישראל. אחת ממטרותיו החשובות של האינטרנציונל היא לסייע לכל מפלגה סוציאליסטית לתפוס את השלטון בארצה, או לשמור אותו בידיה.
במושבים הקודמים הוענק לסרטאווי מעמד אישי כלשהו. הוא פעל מאחורי הקלעים, אך ללא הועיל. במושב 1980, הצהיר האינטרנציונל כי מפלגת העבודה הישראלית היא כוח השלום האחד והיחיד בישראל. עיצאם התרתח ופרסם בשבועון הביירותי בשפה האנגלית, Monday Morning, כתב אישום כנגד מפלגת העבודה הישראלית, שכלל ניתוח של מצעה והוכחה שהיא קוראת להשמדת הקהילה הפלסטינית בלבנון, במסווה של מסע נגד הטרור. "תחת ממשלת העבודה, עתידים כוחות הצבא של ישראל לערוך התקפה מרוכזת על בסיסי אש"ף בסוריה ובלבנון," נכתב במאמר, והוסבר כי אותם בסיסים כביכול הם מרכזים של מנהל אזרחי, טיפול רפואי, סעד וחינוך בדרום לבנון. היתה זו נבואה טובה של העתיד להתרחש לאחר מכן - לא תחת ממשלת העבודה, אלא במלחמה שניהלה ממשלת הליכוד בתמיכתה המלאה של מפלגת העבודה. לעומת העבודה, שהיא מפלגת מלחמה, הדגיש סרטאווי, "יש בישראל כוחות שלום, ביניהם מפלגת של"י, תנועת שלום עכשיו, קבוצת New Outlook ואחרים."
הוא רצה לבוא לאלבופיירה כדי להמשיך בקרב, בתקווה לשבת הפעם כנציג רשמי של אש"ף. אם יינתן לו מעמד כזה, חשב, יחזק הדבר את הכוחות המתונים באש"ף, יעלה את קרנו האישית ויקדם את תוכניותיו להקמת מפלגת שלום פלסטינית.
☆ ☆ ☆
מסעו האחרון של עיצאם סרטאווי היה עצוב.
הוא הגיע לנמל התעופה של לונדון בודד וגלמוד. במטוס פגש מספר עיתונאים ישראלים שיצאו לסקר את הוועידה. הוא נכנס לשיחה עם תמר גולן, כתבת ^bbc ומעריב, וגילה שהיא נולדה בחיפה, לא הרחק מעיר הולדתו עכו, בערך באותו זמן. הוא חיזר אחריה, כדרכו תמיד.
בנמל התעופה של ליסבון לא המתין איש לעיצאם - שום פלסטיני, שום איש בטחון פורטוגזי.