התאריך הוא 10 באפריל, השעה היא קצת לפני עשר בבוקר. מתקשר אלי הבר העובד בסוכנות הידיעות הצרפתית.
"זה עתה נודע לנו שהיה נסיון התנקשות בחייו של עיצאם סרטאווי בפורטוגל. הידיעות עדיין לא ברורות. הוא פצוע או מת."
אינני מרגיש מאומה. הרי זה באילו קיבלתי ידיעה שציפיתי לה במשך זמן רב.
"האם אתה רוצה להגיב לפרסום?" שואל העיתונאי, המדבר עברית במבטא צרפתי.
"נחכה עד שהידיעה תהיה מפורשת. אנא התקשר אלי כשיהיה לך אימות סופי."
אני מנסה לחזור לעבודה ומוצא שקשה לי להתרכז. אני מתקשר אל מתי בירושלים לספר לו את מה ששמעתי.
לאיש משנינו אין מה להוסיף.
כעבור עשר דקות מתקשר ידידי שנית. הידיעה מאומתת סופית. עיצאם סרטאווי נורה למוות. אני מוסר לו תגובה קצרה.
בשעה אחת-עשרה משודרת הידיעה בחדשות קול ישראל. מתי פלד מתקשר אל ודאד, אשתו של עיצאם, בביתה בפאריס. כשהוא מתחיל להביע בפניה את תחושת הזעזוע העמוקה שלו, מתברר לו שהיא אינה יודעת מאומה. איש לא סיפר לה עדיין.