ב-22 באפריל 1983, עמדתי להופיע ביחד עם עיצאם סרטאווי באסיפה באוניברסיטת קיימברידג׳ באנגליה. המארגנים היו קבוצה קטנה של יהודים רוחשי-טוב, בדומה למארגני האסיפה בלונדון. אחרי הרצח הם התקשרו אלי במפח-נפש וביקשו את עצתי. אמרתי להם לקיים את האסיפה ולהפוך אותה לעצרת זכרון.
הפעם המתין לי ליווי משטרתי בנמל התעופה, וקבוצת שוטרים אחרת חיכתה לי בקיימברידג׳. הרגשתי כמו שחקן באחת מסדרות הטלוויזיה המשטרתיות הבריטיות המרובות, המוצגות לעתים כה קרובות בטלוויזיה הישראלית. מצאתי שהן רציניות מאוד ונאמנות מאוד בשרטוט דמותה של המשטרה הבריטית - ואולי חיקו השוטרים הבריטים במודע את בני-דמותם בתוכניות.
בעוד השוטרים מצטנעים מאחורי הקלעים, נשאתי את נאומי על עיצאם. היתה זו אחת האסיפות הנוגעות ביותר ללב שהשתתפי בהן מעודי. סיימתי בדברים שאמר האמלט על אביו המת: "הוא היה גבר לכל פרטיו ודקדוקיו, לעולם לא אשוב לראות את שכמותו."
☆ ☆ ☆
עיצאם סרטאווי נקבר בעמאן. אבו פייסל הנאמן נשלח על-ידי אש"ף לאלבופיירה לקחת את גופתו. השלטונות הפורטוגזיים סירבו להעמיד לרשותו מטוס קל חכור לצורך זה. בסופו של דבר, היה זה מלך מרוקו ששלח מטוס.
למרבה ההפתעה, הלכו אלפים אחרי ארונו ברחובות עמאן. הוא נטמן ליד קברו של סעיד חמאמי, ואלמנתו של חמאמי, חלידה, עמדה ליד ודאד אל-סרטאווי, ביחד עם אלמנותיהם של פלסטינים מעונים אחרים שנרצחו