ללמוד עברית ולעלות לישראל. אין צורך לומר שהמפלגה תמכה בפלישה הסובייטית לאפגניסטאן ובדיכוי תנועת סולידריות בפולין. לא היה למפלגה זו כל סיכוי לשנות את מעמדה בישראל בלי שיפוץ יסודי במבנה ובהשקפות, כגון הצטרפות לחזית שלום בעלת בסיס רחב יותר. ואת זאת סירבה רק"ח לעשות.
לפיכך חשבנו להקים מערך ממין אחר, ברית בין קבוצות ערביות בישראל לבין קבוצות שלום ישראליות, בהנהגת מפלגתנו שנקראה עתה אלטרנטיבה, לאחר הפילוג בשל"י שאירע בעקבות פגישתנו עם ערפאת בטוניס. בנסיבות אלה, לא היינו אופטימיים ביותר ביחס לסיכויי המערך הזה בבחירות של 1984, אבל קיווינו להקים, זו הפעם הראשונה, תנועה יהודית-ערבית ממשית ומגובשת בישראל, בעלת מצע מוסכם של שלום, כהשקעה לעתיד.
כל הדברים האלה עניינו את אבו מאזן ביותר. מפעם לפעם רשם לעצמו הערות, והוסיף: "אתם צריכים לספר את זה לאבו עמאר." נועדנו להיפגש עם היושב-ראש בשעה מאוחרת יותר באותו יום, אבל איש לא ידע בדיוק מתי. ערפאת היה בנסיעות, כרגיל, וציפו לבואו בכל רגע.
☆ ☆ ☆
השעה כבר היתה מאוחרת במוצאי שבת, 21 באפריל 1984, כשהופיעו בפתח המלון פניו המוכרות של רב-סרן פתחי, שומר-ראשי הוותיק מביירות. שיירה של ארבע מכוניות, שתיים מהן מלאות שומרים חמושים היטב, באה לקחת אותנו לפגישתנו עם היושב-ראש.
בדרך הנמתחת לאורך שפת הים נעצרנו במחסום של הצבא הטוניסאי, שהוקם כדי לעצור מחבלים העלולים להגיע מלוב. המלווה שלנו אמר כמה מלים והורשינו להמשיך.
בשגרירות הפלסטינית קיבלה את פנינו עוד קבוצה של שומרי-ראש חמושים, לבושי בגדים אזרחיים. הובלנו לחדר דומה לזה שבו נפגשנו עם ערפאת בשנה שעברה וחיכינו כמה דקות.
בהיכנסו, חיבק אבו עמאר ונישק את שלושתנו, כדרכו. הוא לבש מדי חאקי וחבש את כובע הפרווה הנושא את סמל המפקד העליון של הכוחות הפלסטיניים. הוא הסיר אותו כשהתיישב בראש השולחן. מכיוון שהיתה זו פגישה סודית ושום צלם לא היה נוכח, הוא לא חבש אותו שוב.
לא גרעתי ממנו עין במהלך השיחה שנמשכה שעתיים; שוב ריתקה אותי אישיותו. חיוכו המתריס המפורסם, חשבתי, הוא בעצם חומת מגן המסתירה אופי ביישני ומכונס בעצמו. כשלא חייך היתה על פניו ארשת