הישראלית כדי להשיג פתרון בדרכי שלום. הוא התנגד בתקיפות לגישתם של אותם פלסטינים אזרחי ישראל שקראו להחרמת הבחירות בישראל, מתוך פטריוטיזם פלסטיני שגוי. "הם עוזרים לקיצונים!" קבע, והביע בכך את דעתנו אנו. הוא הבטיח לשדר את המסר הזה. אין צורך לומר שבכך סמך את ידיו על תהליך הבחירות בישראל. למעשה היתה זו הכרה בישראל, בגבולותיה שמלפני 1967, מפורשת יותר מכל הצהרה אחרת.
נקודה חשובה אחרת היתה היחס להתקפות הגרילה שאירעו לאחרונה בירושלים, ובהן נהרגו מספר חפים-מפשע. תמיכתו הרשמית של אש"ף בהתקפות אלה זכתה לפרסום נרחב בישראל. ערפאת הכחיש זאת בתוקף. "לא תמכתי בהתקפה על האוטובוס. אחרי שממשלת ישראל הודיעה שפורסמה תמיכה כזאת, בדקנו את העניין ביסודיות ולא מצאנו שום הודעת תמיכה כזאת. טרזי [המשקיף הראשי של אש"ף ליד האו"ם] נשאל על כך, והכחיש זאת רשמית."
כפי שסיפר לי ערפאת לאחר מכן, חלק זה של שיחתנו דרבן אותו לפרסם שתי הודעות חשובות, האחת באוכזרוור של לונדון והשנייה בעיתון השמאלני הצרפתי החשוב, לה נובל אובזרוואטר. בראיון שהתפרסם בלה נובל אובזרוואטר ב-4 במאי, נשאל ערפאת על ההתקפה בירושלים והשיב:
אני חוזר ואומר את מה שכבר אמרתי פעמים רבות: "אני מבדיל באופן מוחלט בין פעולות צבאיות נגד מטרות צבאיות לבין פעולות צבאיות נגד מטרות אזרחיות. אני מתנגד לפעולות הפוגעות באזרחים, כפי שאמרתי אלף פעם. אבל צריך לראות מה קורה. נוכח הטרוריזם שמדינת ישראל מפעילה נגדנו - ההתנקשויות, השבויים שלנו בבתי-כלא ישראלים וההתקפות על ראשי ערים פלסטינים, כמו בסאם שכעה - ישנו הטרור הנגדי הזה.
באותו ראיון נשאל ערפאת עוד: "אינך רוצה להסתלק מן המלחמה ואתה אומר שאתה רוצה בשלום - בלי מנצחים ומנוצחים. מה יש בדעתך לעשות?" ערפאת ענה: "משא-ומתן ישיר: הישראלים ואנחנו, בחסות או"ם." המראיין המשיך: "אתה בעד הכרה הדדית בין ישראל ואש"ף?" ועל כך השיב ערפאת: "אני בעד הכרה הדדית בין שתי מדינות."
מעולם לא אימץ ערפאת את פתרון השלום בן שתי המדינות באורח כה חד-משמעי. אולם ההצהרה ההיסטורית הזאת זכתה לסיקור חטוף בעיתונות הישראלית, כידיעה שיגרתית, וממשלת ישראל הגיבה בהודעה קצרה שגינתה זאת כמזימה טרוריסטית נוספת.
עוד לפני-כן, נשאל ערפאת בראיון אחר ברדיו מונטה קרלו מיהו