כעבור שלושה שבועות יצאתי שוב לטוניס, הפעם לבדי.
ההתפתחויות באש"ף ובישראל עוררו את הצורך בחילופי השקפות נוספים.
בהגיעי לשגרירות הפלסטינית על שפת הים של טוניס, קיבל את פני בכניסה השגריר חכאם מלעבי והוביל אותי לאותו חדר שבו התקיימה הפגישה הקודמת. נכנסתי לחדר בציפייה למצוא אותו ריק. בכל פגישותי הקודמות עם ערפאת, הוא נכנס לחדר כעבור שעה קלה.
משום כך הופתעתי בהיכנסי לראות את אבו מאזן יושב על הספה וצופה בטלוויזיה. ניגשתי אליו והתחבקנו. רק אז הבחנתי ביאסר ערפאת היושב בשקט בפינת הספה. הוא קם ואני חיבקתי גם אותו.
☆ ☆ ☆
היציאה לטוניס נעשתה כמעט שיגרתית.
אבו פייסל ביקש ממני לבוא לפאריס. בנמל התעופה קיבלה את פני ג׳וים בלאו שאינה יודעת ליאות. היא אמרה לי שאבו פייסל כבר מחכה לי בטונים וביקשה ממני להגיע לשם בעצמי. היא הזמינה לי כרטיס טיסה בשם א׳ ארמלי.
ניגשתי לדלפק אייר פראנס לקנות את הכרטיס. היתה בעיה. לא רציתי להוציא את הדולרים המעטים שהיו בכיסי, ולכן מסרתי את כרטיס האשראי הישראלי שלי. דיילת הקרקע החיננית הנפיקה את הכרטיס, ורק כשהייתי בדרכי לדלפק הרישום הבחנתי שהיא השתמשה בשמי האמיתי, זה המופיע בכרטיס האשראי.