לדוגמה, לראיון שנתן לנובל אובזרוואטר היתה השפעה אחרת אילו ניתןישירות לעיתון ישראלי.
כהמחשה, סיפרתי סיפור לערפאת ולאבו מאזן. אווירתה הרגועה של השיחה איפשרה זאת. היא העניקה לי את העוז לעשות דבר-מה שלא העזתי לעשות בעבר - ללמד את ערפאת, אמן הפוליטיקה, לקח פוליטי, פחות או יותר.
ב-1959 ביקרתי בארצות הברית, וידיד גרר אותי לנשף צדקה של החברה הגבוהה. כשקמו הכל לרקוד, נשארתי לבדי ליד השולחן בחברת גבר מהודר שלא הכרתי. שתינו וודקה ביחד והצגנו את עצמנו זה בפני זה. התברר לי שהוא שגריר הרפובליקה העממית הרומנית בוושינגטון. באותה תקופה, כמובן, עוד היתה רומניה חלק בלתי-נפרד מהגוש הסובייטי.
כששמע האיש שאני עיתונאי ישראלי, ומכיוון שלא הכיר את השקפותי, אמר בעצב: "מה קרה ליהודים? פעם הייתם העם הכי פיקח בעולם, ועכשיו נעשיתם סתם טפשים!"
זה הפתיע אותי לא מעט, ושאלתי לכוונתו. "ההתנהגות שלכם כלפי הערבים," אמר. "אתם חייבים לכרות שלום עמם. אתם צריכים להיות מספיק פקחים כדי לדעת איך לעשות זאת."
שוב ביקשתי שיבהיר את כוונתו, והוא נתן לי הרצאה בזו הלשון בערך: "יום אחד החליטה ברית המועצות שהמשך המלחמה הקרה מזיק לאינטרסים שלה, ולכן עליה להביא לכך שהאמריקאים ישנו את מדיניותם. ובכן, מה עשו הסובייטים? הם ידעו שאין טעם להעלות בקשה כזאת בפני הנשיא אייזנהאואר או ג׳ון פוסטר דאלס [שר החוץ, שהיה ידוע בעמדתו האנטי-סובייטית הנוקשה], אולם הם ידעו שאם ישנו את דעת הקהל באמריקה, יוכלו לאלץ את הנשיא לשנות את מדיניותו. הם התחילו להפגיז את הציבור האמריקני ביוזמות. בבוקר הוזמנו חיילים משוחררים אמריקאים להשתתף בכנס חיילים משוחררים סובייטיים בסטלינגראד, לזכר רוח החברות-לנשק ששררה בימי מלחמת העולם השנייה. בצהריים יצאה משלחת מסחרית סובייטית ליפאן, לומר ליפאנים ששוק סובייטי ללא-מצרים ממתין למוצריהם, אלא שהמלחמה הקרה מפריעה. בערב הורמה כוס ברכה לזכרו של אברהם לינקולן בקבלת פנים לסופרים אמריקאים במוסקבה. וכן הלאה והלאה, יום אחר יום. כל יוזמה קטנה זכתה לכיסוי כלשהו באמצעי התקשורת המערביים, ומעט מעט הלכה השקפת האמריקאים על ברית המועצות והשתנתה. ברית המועצות נפטרה מתדמיתה השטנית, ובסופו של דבר נאלצה הממשלה האמריקנית ללכת בעקבותיה."
הוספתי שלאחר מכן בחר הציבור האמריקני בקנדי, העדיף אותו על