ניקסון האנטי-קומוניסט החולני, נחתם ההסכם על אי-הפצת הנשק הגרעיני, ובסופו של דבר הגיע הדטאנט. לכל המבקש לשנות את דעת הקהל במדינות דמוקרטיות כמו ארצות הברית וישראל, זוהי הדרך.
שיחתנו הגיעה לבחירות הצפויות בקרוב בישראל. סיפרתי להם על מאמצינו להקים רשימת שלום יהודית-ערבית משותפת. זו היתה פריצת-דרך בפוליטיקה הישראלית, משום שהיה זה המאמץ המשותף הראשון מסוגו של אנשים לאומיים יהודים וערבים לפעול ביחד. המצע קרא כמובן לשוויון זכויות בין אזרחים יהודים וערבים בישראל, בגבולותיה מ-4 ביוני 1967 ; להקמת מדינה לאומית פלסטינית ברצועת עזה ובגדה המערבית, לרבות מזרח ירושלים; ולמשא-ומתן ישיר בין ממשלת ישראל ואש"ף.
שוב השתוממתי לזריזות מחשבתו של ערפאת בהערכת המצב הפוליטי. הוא ציין מיד כי אם היעד העיקרי הוא לשנות את דעת הקהל היהודית בישראל, צריך יהודי לעמוד בראש הרשימה. למרבה הצער, ידידינו הערבים בישראל לא תפסו זאת, והתעקשו שאחד משלהם יהיה מספר אחד ברשימה. מסיבה זו ומאחרות, הוקטן כוח המשיכה של הרשימה כלפי הציבור היהודי בישראל. ערפאת גם כינה את קריאתם של כמה ערבים בישראל להחרמת הבחירות מטעמים לאומיים כאידיוטית. "הם עוזרים לאויבי השלום," העיר.
עברנו מבעיותינו לבעיותיו, ושוחחנו על המושב המתקרב של המועצה הלאומית הפלסטינית. הבעתי בכנות את חששותי שמא הכינוס, אם יתקיים ערב הבחירות אצלנו, ואם יזכה שוב את הקיצונים בבימה למלל הארסי שלהם, יגרום לנו נזק גדול. הזכרתי שכך קרה ב-1977 וב-1981 - ובנקודה זו היו חילופי מבטים מהירים בין אבו עמאר לאבו מאזן.
מכל מקום, ערפאת הבטיח לי שאין סיכוי לכינוס המל"פ לפני הבחירות אצלנו. חודש רמדאן התקרב, ובתקופת הצום לא תתקיים כל פעילות פוליטית. הוא צפה, ולא בצער רב, שכינוס המל"פ יתקיים רק אחרי יולי.
☆ ☆ ☆
למחרת טסתי בחזרה לפאריס. שוב נמנעה ממני האפשרות לראות את העיר טוניס. מארחי לא רצו שאנשים יזהו אותי ברחוב. המשא-ומתן בתוך אש"ף היה בשלב רגיש, ופגישתי עם ערפאת היתה מתפרשת כהתגרות מכוונת מצדו. לפי שעה, איפוא, הסודיות היתה חיונית. מלבד מתי ויעקב, ואשתי כמובן, לא ידע איש על מסעי זה.
כשלגמתי שמפניה במטוס, ניסיתי לשחזר את ההתרגשות שחשתי בטיסתי הראשונה לטוניס, בטיסתי הראשונה לרבאט, בפגישתי הראשונה