של רדיפות, את זכרונות השואה, את שאיפתם כתוצאה מכך לבטחון מוחלט, את יחסיהם הבעייתיים עם הגויים ואת דתם שלהם, מתקשים להתייצב בפני המציאות באורח רציונלי, וכמוהם הפלסטינים, עם טענותיהם, השפלותיהם ותחושתם העמוקה כי נגרם להם עוול. כך נוצר מעגל קסמים. הפלסטינים, המתוסכלים בכל נסיונותיהם, המשוללים כל סיכוי לחירות ולעצמאות, פונים לאלימות. הישראלים מצידם רואים זאת כהוכחה שרק מלחמה תבטיח את עתידם. האלימות הערבית והגזענות הישראלית ניזונות זו מזו.
אנו מנסים לפרוץ את מעגל הקסמים הקטלני הזה. לפעמים נראה כאילו אנו מפסידים במירוץ נגד הזמן. רק בזכות האופטימיות שלנו, משוללת היסור לחלוטין, אנו ממשיכים לפעול. אבל אולי הצדק איתנו בסופו של דבר. אין שום פתרון מלבד זה שאנו דוגלים בו, האפשרות האחרת נוראה מכדי להרהר בה.
ללא פתרון, במוקדם או במאוחר - ואולי במוקדם ולא במאוחר - עתיד המזרח התיכון להתפוצץ. את מקום המנהיגים הרציונליים המתונים יתפסו קנאי דת, מוסלמים ויהודים. לא יהיה עם מי לדבר. שני הצדדים יתפוצצו יחדיו בשואה נוראה, משותפת, גרעינית.
☆ ☆ ☆
רבים הם האנשים המבינים זאת כיום, אבל איש לא היטיב להבין מעיצאם סרטאווי.
דה גול אמר פעם באירוניה שבתי הקברות של העולם מלאים באנשים שלא היה להם תחליף. אבל עיצאם היה אדם חסר תחליף באמת ובתמים - איש חזון שהעז להשמיע את קולו ולומר את הדברים שהיו צריכים להיאמר. כמה מעטים הם העיצאמים בעולמנו!
בפברואר 1979 התערבתי איתו שתוך שבע שנים תקום ותהיה מדינה פלסטינית והשלום ישרור במולדתנו המשותפת. אני עתיד להפסיד בהתערבות הזאת. אשתה את בקבוק הוויסקי לבדי, לזכרו.