עם שלם החליט לדבוק במטרות פוליטיות מתונות, ולחתור להסדר מדיני - לא פחות, לא יותר.
פעם, בנעורינו, שרנו שיר של נתן אלתרמן: "אין עם אשר ייסוג מחפירות חייו!"
העם הפלסטיני הבין שהוא מגן עכשיו על חפירתו האחרונה. זה העניק לו כוח, שגם רבים מחסידיו הנאמנים ביותר לא האמינו בקיומו.
☆ ☆ ☆
האינתיפאדה חוללה שינוי כביר במישורים שונים.
בדחיפה אחת הובא העניין הפלסטיני משולי העולם הערבי אל מרכזו. אש"ף הפך גורם מרכזי בזירה זו.
האיש שנדחה עד אתמול על-ידי המלך חוסיין, שמנהיגי-ערב ראו בו מיטרד, שהועלב והושפל על כל צעד ושעל, שגורש מביירות ומטריפולי, שלא מצא בכל העולם הערבי האדיר מקום אחד לכנס בו את המועצה הלאומית הפלסטינית - הפך בן-לילה לדמות-מפתח. הוא נדרש כמקשר בין מדינות, כחוליה חיונית בשרשרת מצריים-ירדן-עיראק, כמתווך וכבעל-ברית.
הקו המתון של ערפאת התאים לאווירה הבינלאומית החדשה. דונלד ריגן ומיכאיל גורבאצ׳וב אמנם זילזלו בעניין הפלסטיני, כאשר נפגשו בראשונה, וכך תרמו את תרומתם לתיסכול אשר הוליד את האינתיפאדה. אבל משפרצה, הבינו כי עליהם לטפל במצב החדש.
גורבאצ׳וב ועמיתיו בברית-המועצות, ריגן ויורשו, ג׳ורג׳ בוש בארצות-הברית, הבינו כולם כי הסיכסוכים "הקטנים" בעולם הם מעמסה כבדה מדי עליהם, כי ניהול מילחמות ביניהם על-ידי שכירים ושליחים אינו כדאי. בכל רחבי-תבל ייושבו סיכסוכים, פורקו צבאות-שכירים, באו מאבקי-שיחרור על סיפוקם. באפגניסטאן ובקאמפוצ׳יאה, בנאמיביה ובניקאראגואה, בחזית איראן-עיראק ובחזיתות מרכז-אמריקה - בכל מקום נסוגו כוחות-הכיבוש, הושגו הסדרים מדיניים.
סיכסוך ישראל-פלסטין נותר כמעט כחריג בלתי-נסבל. אמנם, אף אחת מן המעצמות לא שכחה את האינטרסים שלה. לא נעלמו בן-לילה הגורמים שהביאו את האמריקאיים והסובייטים למנוע במשך זה כה רב שלום במרחב. אך גברו נימות חדשות. השתנו הנתונים וההערכות. בין המעצמות נוצרה אווירה נוחה יותר להסדר.
בפגישתנו עם יאסר ערפאת ב-1985 הוא אמר לנו שהאמריקאים לא יתנו דבר לפלסטינים, וגם לא לירדן או למצריים. אם תהיה תזוזה בגישת