פעם בא עיתונאי אמריקאי לסין. הוא התקבל על-ידי שגריר ארצו. ״מתי הגעת?״ שאל השגריר באדיבות. ״אתמול,״ היתה התשובה. ״ומתי אתה מתכונן לחזור הביתה?" שאל השגריר. ״מחר,״ הודיע לו העיתונאי. ״ומהי מטרת ביקורך?״ חקר השגריר בנימוס. "אני כותב ספר ששמו 'סין - אתמול, היום ומחר'.״
* * *
לא התכוונתי לכתוב יצירה כזאת. יומרותיי קטנות הרבה יותר.
אם כן, מהו הספר הזה?
קשה לי להשיב. קל יותר לומר מה איננו.
אין זה ספר מדעי. אין בו ציטוטים חשובים ומיספרים קטנים של הערות-שוליים, ולא מצורפת אליו רשימה מעוררת-יראה של ספרים שנקראו.
אין זה ספר-הגות, שבו מעניק המחבר לקוראיו את פירות מחשבתו המעמיקה.
אין זה ספר-מסע רגיל, המתאר מקומות ומראות, כדי להנחות את התייר או לחסוך לו את הנסיעה.
אין זה ספר-ראיונות, שבו מופיעה שורה מרשימה של מנהיגים מפורסמים המשיבים לשאלותיו החכמות של המחבר.
אז מה זה?
יצאתי לסידרה של מסעות ברחבי האימפריה הקורסת. הייתי כמה פעמים בברית-המועצות, בגרמניה המיזרחית, בפולין, בהונגריה ובצ'כוסלובקיה (ותסלחנה לי רומניה, בולגריה, יוגוסלביה ואלבניה). לא הייתי אורח של איש, לא הצטרפתי לשום קבוצה. הייתי ציפור-דרור.
לא נהגתי לפי שום תוכנית מוכנה מראש. שוטטתי. החלטתי בכל בוקר מה אני רוצה לעשות. פגשתי את מי שפגשתי. דיברתי עם אנשים ברחוב, במטרו, בבתי-קפה, בשווקים, בבתיהם: עם פרופסורים, סופרים,