קראו לי קריאות היתוליות. זוהי תגובה טבעית אחרי שלושה הורות, שבהם הטיל המוסד הזה (ששמו התחלף כמה פעמים) את אימתו על הכל.
אחר-כך הצמדתי למיקטורני גם את הכפתור ״סוכן סי-איי-אי״, וכך איחדתי על גופי את השרותים החשאיים של שתי מעצמות-העל.
זאת לא היתה רק בדיחה. ביטאתי חווייה אישית.
במשך הרבה שנים הופעתי, כנראה, ברשימות השחורות של שני המוסדות האלה, בעת ובעונה אחת. לדעתי היה זה ציון של כבוד, בתקופה מסויימת.
ברשימה השחורה האמריקאית הופעתי, כנראה, מפני שחתמתי על עצומות למען השלום בוויאט-נאם, יחד עם קומוניסטים, ומפני שהייתי פעיל נגד מילחמה זו. אירגנתי הפגנה נגדה מתחת לחלונות השגרירות האמריקאית בתל-אביב, והשתתפתי גם בהפגנה ההיסטורית בשערי הפנטאגון בוושינגטון. לכן היו לי, במשך כמה שנים, קשיים בהשגת אשרה לארצות-הברית, ומעולם לא הוזמנתי למסיבת ה-4 ביולי בשגרירות האמריקאית. נשארתי בחיים.
ברשימה השחורה הסובייטית הופעתי מפני שהקומוניסטים הישראליים, שנפגעו על-ידי פעילותי הפוליטית, הכריזו עלי פומבית כעל סוכן הביון האמריקאי. לכן, כאשר כל עמיתיי וידידיי, בלי יוצא מן הכלל, הוזמנו בזה אחר זה להשתתף במישלחות רשמיות לברית-המועצות, לא הוזמנתי מעולם.
התוצאה: לא ביקרתי במדינה קומוניסטית, ואיני נושא עימי זיכרונות מביקורים קודמים, כאורח מפונק של ממשלה קומוניסטית זו או אחרת. חוץ מכמה שעות בברלין המיזרחית, בשתי הזדמנויות, לא ראיתי שילטון קומוניסטי מימיי. לכן אין בספר הזה השוואות. ראיתי את הכל ״בעיניים חדשות״.
יכולתי לפתוח במסעות אלה בלי דיעות קדומות. מעולם לא הייתי קומוניסט, מעולם לא הייתי אף מארכסיסט, ומיליוני המילים שכתבתי בחיי מעידות על כך. בדור שבו טובי האינטלקטואלים והאידיאליסטים נלכדו בקסם החזון שטווה קארל מארכס, והאמינו בהגשמתו במולדת הפרולטריון, נשארתי כופר-בעיקר. החומרנות ההיסטורית של מארכס לא שיכנעה אותי אף פעם, וגן-העדן הסובייטי, שנעל את שעריו בפני המבקשים לברוח מתוכו, לא עורר בי אמון.
אך מעולם לא הייתי אנטי-קומוניסט קנאי, ולא החרמתי את הקומוניסטים כאשר היה נדמה לי שפעולה משותפת איתם למען עניין מוגדר יכולה להועיל.
על כן נדמה לי שהייתי מסוגל לגשת לכתיבת ספר זה באובייקטיביות