שחרגה מגבולות האימפריה הזאת, ושהפעימה מאות מיליונים ברחבי תבל.
הדוגמה ההיסטורית המתקרבת ביותר למאורע חובק-עולם כזה היא נפילת האימפריה הרומאית, ששלטה בעולם של אז ושלא היתה רק ישות פוליטית, אלא גם ישות כלכלית, חברתית ורוחנית. נפילתה שינתה את פני העולם עד ללא-הכר.
אולם נפילת האימפריה הרומאית ארכה מאות שנים, בעוד שהאימפריה הסובייטית נפלה באלפית של רגע היסטורי. נפילה פיתאומית, שלמה, מוחלטת.
אמנם, כבר היו אימפריות בתולדות העולם שנפלו באופן ״פיתאומי״, אבל זה קרה תמיד בעיקבות פלישה של צבא זר. שום צבא זר לא פלש לאימפריה הקומוניסטית. הקריסה היתה כולה מבפנים.
היכל אדיר עמד על תילו לתיפארת - וכעבור רגע נותרו רק חורבות.
* * *
אפשר לטעון שהמאה ה-20 - אותה ״מאה״ של 70 וכמה שנות אלימות טוטאליטרית - היתה מעין אינטרמצו בהתקדמות המין האנושי. עכשיו, כשהיא מסתיימת, יחזור העולם לקדמותו.
ואכן, מבחינה מסויימת זה באמת נראה כך. בעיקבות המהפכה של לנין הציפו מי המבול חלק מכדור-הארץ. עכשיו נסוגו המים, והארץ נחשפת מחדש.
הבעיות הישנות, הסיכסוכים הישנים, הוויכוחים הישנים מתגלים שוב, כאילו ישנו במשך 70 שנה ושום דבר לא קרה בינתיים. סרבים לוחמים בקרואטים ורוסים באוקראינים, הכנסיה הפראווסלבית פורשת שוב את זרועותיה, האנטישמיות מרימה את ראשה המכוער בכל הארצות, "מערבאים" ו״מיזרחאים״ נאבקים על נישמתה של אמא-רוסיה.
אך בהיסטוריה האנושית אין דרך בחזרה. הכל זורם קדימה. אמנם, הבעיות הישנות, שכוסו איכשהו על-ידי התיאוריה והפרקטיקה של הקומוניזם, לא מתו. הן מזדקרות עכשיו מחדש, מכיוון שהנסיבות שהולידו אותן - הגיאוגראפיה, הטבע האנושי, דפוסי-התרבות - לא השתנו גם על פי צו האפיפיורים האדומים בקרמלין. הן משפיעות כיום על ההווייה, כפי שהשפיעו לפני מאות שנים.
אבל השפעתן היום שונה בהכרח מהשפעתן בעידן אחר. אין דרך בחזרה, מפני שהנסיבות הנפשיות, הטכנולוגיות, המדיניות והצבאיות השתנו במהלך המאה הזאת במידה מכרעת. ליטא של 1991 אינה ליטא של 1918, גם כשנדמה לה שדבר לא השתנה. הצעירים בדרזדן של 1991 אינם הצעירים בדרזדן של 1933, גם כשאחרים מהם מנסים להניף דגלים