קבר אחד נחרט בזיכרוני יותר מכל האחרים. במקום הפסל השיגרתי של ראש המנוח, המתנוסס על הקברים האחרים בבית-הקברות הענקי, בוקעות מן הקבר הזה שתי זרועות. כפות-הידיים מחזיקות בגוש של זכוכית אדומה.
לרגע חשבתי שזהו משהו הקשור לשואה או למילחמה. אבל הפסל הזה אינו מסמל את המוות, אלא את החיים. זהו קיברו של אלכסנדר ניקולייביץ' באקולב, מנתח-לב. גוש-הזכוכית בא לסמל את הלב האנושי. שתי ידיים המחזיקות בלב - היתכן משהו יותר רוסי?
* * *
כמה עשרות צעדים משם עומד פסל מרתק אחר. קיברו של ניקיטה סרגייביץ' כרושצ'וב.
ראשו של כרושצ'וב, שהיה פעם מצופה בזהב(הזהב נפל בינתיים), מוצב בין עמוד של אבנים שחורות גדולות ובלתי-שוות, שנערמו זו על גבי זו, המסמלות את התקופה הסטאליניסטית, ובין עמוד דומה של אבנים לבנות, המסמלות את העתיד. באמצע יש חלל ריק צר, המאפשר את מעבר קרני-השמש.
לפסל זה יש סיפור. כרושצ'וב היה ידוע באוייב האמנות והאמנים המודרניים. פעם אמר על ציור מופשט שהוא נראה כאילו צוייר על-ידי זנב של חמור. בין השאר רב גם עם הפסל ניזבסטני, מהגדולים בדורו.
אחרי שכרושצ'וב הודח מתפקידו על-ידי השמרנים, הוא ביקש פומבית סליחה מהפסל. כאשר מת, כעבור כמה שנים, פנתה אשת המנהיג אל הפסל בבקשה לעצב את מצבתו. הוא הסכים, וכתוצאה מכך רב גם עם יורשיו-מדיחיו של כרושצ'וב, כפי שרב קודם לכן עם כרושצ'וב עצמו.
כיום מהווה מצבתו מוקד-משיכה להמונים. ניקיטה כרושצ'וב חשף את פרצופו של סטאלין, זמן קצר אחרי מותו של הרודן, ובכך גרם לזעזוע עולמי שהתנועה הקומוניסטית לא החלימה ממנו מעולם. הוא המציא את רעיון הפרסטרויקה, וגם את המילה עצמה. (פרה-סטרויקה - עיצוב מחדש, יצירת מיבנה חדש.) אבל הוא הקדים את זמנו. הצמרת הקפואה של המיפלגה הקומוניסטית, בהנהגת ליאוניד ברז'נייב, הצליחה להדיחו