ולדחוק את הקץ ב-21 שנים נוספות. כך הפך גורבאצ'וב, יורשו, למנהיג השינוי ההיסטורי.
* * *
כשנכנסנו לתחום בית-הקברות שליד מינזר נובודוויצ'י, היה נדמה לנו שאנחנו נכנסים ליער של פסלים. פסלים למאות ולאלפים, כל אחד בצורה אחרת, כל אחד נושא את דיוקנו של אדם.
עצים עבותי-צמרת וצמחים מטפסים מטילים כיתמי אור וצל המפזזים על הפסלים ומשנים את מראיהם בשעות-יום שונות.
כאן קבורים, בלי סדר נראה-לעין, גדולי רוסיה מכל התקופות. איליושין, בונה-המטוסים הגדול, וגוגול, הסופר העוקצני. ואכטאנגוב הבימאי וצ'כוב, שאת מחזותיו הוא ביים. גם מולוטוב וליטווינוב, שרי-החוץ של סטאלין (מולוטוב הרע, שחתם על ההסכם עם הנאצים, וליטווינוב הטוב, שהתמנה כאשר ביקש סטאלין לרצות את המערב). איליה ארנבורג היהודי ומאיאקובסקי הרוסי. דמיטרי שוסטקוביץ' ואלכסיי טולסטוי. שורה מפוארת של סופרים, מחזאים, מוסיקאים, רקדנים ושחקנים, שבלעדיהם לא היתה התרבות האנושית מה שהיא. גיבורי המילחמה בנפוליון וגיבורי המילחמה בהיטלר. האנארכיסט פיוטר קרופוטקין והסופר אלכסנדר טורגנייב, שהמציא את המושג ״ניהיליזם״. הדיפלומט גיאורג, צ'יצ'רין ואשתו של סטאלין, נאדז'דה אלילוייבה, שעל מצבתה כתוב: "מוגש לחברת המיפלגה הקומוניסטית הסובייטית (בולשביקים) על-ידי י' ו' סטאלין.״ בלי רגש, בלי התייחסות אישית בכלל. השמועה אומרת שהוא רצח אותה, וגם את בני מישפחתה הקבורים כאן.
פאנוראמה של ההיסטוריה הרוסית ושל התרבות הרוסית.
לכמה מן הפסלים יש סיפור-בתוך-סיפור. ניקוליי גוגול היה קבור תחת אבן גדולה, עד שהחליטו להעביר אותו למקום אחר ולהקים על קיברו פסל של דיוקנו. את האבן השליכו הצידה. שם מצאה אותה אלמנתו של הסופר מיכאיל בולגאקוב, שהסאטירה הקלאסית שלו, ״האדון ומרגריטה״, פורסמה ברוסיה רק זמן רב אחרי מותו, עם תחילת הפרסטרויקה. היא רצתה להשתמש באבן של גוגול כמצבה לבעלה. מכיוון שאיש לא היה מעוניין באבן, היא פשוט לקחה אותה. כך עברה האבן מסאטיריקאן לסאטיריקאן, סמל להמשכיות של התרבות הרוסית.
אפשר לסייר ברוסיה לאורכה ולרוחבה, על פני מרחביה האינסופיים. אבל אפשר גם לסייר ברוסיה לעומקה, רובד מתחת לרובד. בית-הקברות הזה הוא המקום המתאים לכך.
בין קבר אשתו של הצאר פיוטר ה-1, שנפטרה ב-1704, וקבר אלמנתו