של ליאוניד ברז'נייב, אפשר להרהר על הרצף ההיסטורי של ארץ זו. במילא עולות וצצות השאלות: האם היתה המהפכה הבולשביקית באמת שבר היסטורי, שאין לו קשר עם מה שקדם לו? האם היתה רק חוליה בשרשרת ההיסטוריה הרוסית? האם נקלטו הזרעים של קארל מארכס באדמה צחיחה של ארץ אסיאתית נחשלת, ועל כן הצמיחו פירות-באושים, או שנשתלו בשדה שהצמיח לפני כן את מיטב אנשי התרבות האירופית?
* * *
מינזר נובודיוויצ'י נבנה במאה ה-16 כמיבצר להגנה על מוסקווה מפני הפולנים והטאטארים, שפשטו בשטח ועשו בו כבתוך שלהם. אז היה המינזר רחוק מהעיר, שהוא שוכן כיום כמעט במרכזה. כיפות-הבצל הזהובות והירוקות מתנשאות מעל לחומות הלבנות העתיקות, שביניהן שוכנים בניינים רבים, והקאתדרלה במרכזן.
פיוטר הגדול כלא כאן את אחותו סופיה, מפני שחשד בנאמנותה הפוליטית. כדי להמחיש לה את כוונתו, תלה את יריביו מחוץ לחלונה. תמונות קטנות של האירוע שמורות שם, יחד עם כלי-הנשק של הצאר, איקוניות למכביר ואוצרות-תרבות.
ביום א' בבוקר השתתפו כמאה איש ואשה בתפילה. בעיקר באבושקות עבות, שמיטפחות-ראש עוטפות את מיצחיהן, אך גם כלה וחתן, שביקשו את בירכת הכומר. מקהלה נסתרת של נשים השמיעה שירה שמימית, וגם בקרב הקהל היו כמה נשים שהפליאו ביפי קולותיהן, שהתערבו בקולות הבאס והבאריטון של הכמרים. פרחי-כהונה צעירים מאוד, בגלימות זהובות, סייעו בידי הכומר שהנהיג את התפילה, וכומר שני שחילק ברכות.
בגמר התפילה ניגשו נשים וגברים אל תמונות ישוע והבתולה, הצטלבו פעם-פעמיים, השתחוו, נישקו בלהט את הזכוכית של התמונות והצטלבו שוב.
כשרחל ניסתה לצלם אחרי גמר התפילה, ניגשה אליה זקנה נרגזת וקראה שזה ״ניה תיאטר״ - לא תיאטרון. כשניסתה לצלם בחוץ, בפרוזדור, ניגשה זקנה אחרת, נגעה בה בעדינות רבה וגיענעה בראשה לאות שלילה.
ברגע שהסתיימה התפילה ניגשו זקנות מתוך הקהל, קיפלו וגילגלו בקפדנות את כיסויי-הקטיפה האדומים של הדוכן ואת השטיחים. הכל נעשה ביראת-כבוד. הצלב, שהתקיים ברוסיה במחתרת במשך שלושה דורות, מתנשא שוב בגאון.
בשבילי המינזר, בין הבניינים המפוארים השונים, התהלכו ביום א' בבוקר המוני מטיילים, כולם רוסים, מוסקוואים ותיירים מרחבי המדינה. על ספסל-עץ, מול מצבת סופיה המיסכנה, אחות פיוטר האכזרי, התחממה