עיתונים מכל העולם, מסודרים יפה. כמו במלון בברלין או בלונדון. מוכרת קשישה קיבלה את פני בחביבות.
מכיוון שלא ראיתי עיתון טרי וקריא מאז שבאתי למוסקווה, וחשתי כמו אדם מכור שנשלל ממנו לפתע הסם החיוני, עטתי על הגליון של ״הראלד טריביון״ שקרץ לי מרחוק. אבל הוא נשא תאריך מלפני חודש. עברתי ביאוש גובר על כל שאר העיתונים באנגלית, בגרמנית ובצרפתית. כולם היו עתיקים. לא היה שם אף עיתון אקטואלי אחד. בסך הכל מכרו שם את העיתונים הרוסיים, המצויים בכל קיוסק ברחוב. אבל מרחוק זה נראה יפה. פוטיומקין.
* * *
רחוב גורקי, כמו שאר הרחובות הנושקים למיתחם הקרמלין, מצטיין בחנויות-פאר. חלונות-הראווה מסודרים בטוב-טעם, ולא היו מביישים רחוב-קניות יפה בבירה מערבית. הסחורה מפתה, המיבחר מרשים.
עברו ימים עד שגילינו שאין מאחורי חלונות-הראווה האלה ולא כלום. ממש לא כלום. בין החלונות ובין החנויות אין שום קשר. כל אזרח סובייטי יודע זאת.
נכנסנו לחנות שחלונותיה היו מושכים במיוחד. חנות גדולה, שנראתה מבחוץ כמו מהדורה סובייטית של ״הארוד'ס״ הלונדוני.
בפנים היו שלושה אולמות גדולים, גדושים בדוכנים - ריקים לחלוטין.
רק בפינה אחת השתרך תור של עקרות-בית. מכרו כלי-מיטבח פשוטים. הדוכנים היו מפורמייקה סדוקה, האור פלואורסנטי חיוור. מדכא.
גם חלונות-הראווה ב״גום״, בכיכר האדומה, מצטיינים ביפי התפאורה. שמות של פירמות גדולות מחו״ל, בתי-אופנה מפורסמים, ציורים של נוף דרומי שטוף-שמש. נערות בביקיני. בפנים הסיפור שונה.
ה״גום״ הוא קניון אדיר-ממדים, יחיד-במינו, שנבנה בימי הצארים. שלושה אולמות מקבילים, ענקיים, ארוכים, כל אחד בעל שלוש קומות, כשמשני צידי החלל המרכזי נמשכים מעין יציעים, ולאורכם שורה אינסופית של חנויות זהות, שרובן נראות כגלנטריות. בסך הכל, יותר מאלף חנויות (בשתי הקומות התחתונות) וסדנאות (בקומה השלישית). גישרונים בעלי מעקה מפורזל משמשים למעבר מעל לחלל המרכזי, וכיפת-זכוכית אדירה מכניסה אור חיוור.
המקום הומה תמיד המוני בני-אדם. בחנויות יש סחורות מכל המינים - החל בגופיות ובסוודרים וכלה במעילי-פרווה ותכשיטים. אך הסחורה דלה, עלובה, תלויה על קולבי-עץ על הקירות או תחובה במדפים. אין מיבחר. מוכרות משועממות, לבושות במדים, בוהות בחלל, ומגיבות