לואיס עצמו מיהר להפריך כל חשד שמא הוא עשיר מופלג. "זה הכל עלה בפרוטות,״ אמר. את הבית קנה, לדבריו, במחיר שתי מכוניות משומשות. כאן בסביבה הוחזקו שבויי-מילחמה גרמניים, ונבנו כמה בתים בשביל הגנרלים של הצבא האדום. אלה מתו במשך הזמן, וניתן היה לרכוש מיורשיהם את הבתים. זה היה בית מוזנח של קומה אחת. הוא שיפץ, הוסיף חדרים, הוסיף קומה.
גם את הרהיטים קנה, כך סיפר, במחיר אפסי. אנשים רבים עוברים מדירות גדולות ישנות לדירות מודרניות קטנות. לאלה אין מה לעשות ברהיטים עתיקים גדולים. אפשר לרכוש אותם בחצי-חינם.
בכלל, יש לו שיטה. כשהוא ראה שמפרקים גשר ישן וזורקים את חלקיו הצידה, קנה מהפועלים את מעקה-הברזל העתיק המפורזל תמורת בקבוק וודקה, והתקין אותו בביתו כמעקה למירפסת. כשראה ערימת-חול גדולה, עצר משאית ותמורת ארגז של וודקה העביר הנהג את החול לירכתי האחוזה, שם התקין לעצמו מיגרש-טנים. "אי-אפשר לקנות אצלנו חול,״ אמר. "בכלל, אי-אפשר להשיג אצלנו שום דבר שאתה מחפש. אבל כשאתה מוצא משהו, אתה משיג את זה בזיל-הזול, תמורת משהו. הכסף לא שווה כלום. אתה נותן משהו ומקבל משהו. ככה זה עובד אצלנו.״
לואיס הוא אדם יצירתי. דופן מגולפת של מיטה ישנה הפכה אצלו לדלת. דלת ישנה מסוגננת של בית הפכה לדלת של ארון. פסל של מלאך, שהיה מושלך בחנות, הפך למזרקה בגן. פעם מצא בבית נטוש אח עתיק מעץ והעביר אותו לביתו. במרתף ביתו התקין סאונה וג'קוזי, ליד חדרים המלאים בספרים עתיקים ומפות עתיקות. שם נמצא גם הציוד העיתונאי המודרני ביותר - מחשב, פאקסימיליה, מכונת-צילום.
מול הבית ניצב מיבנה-עץ שלא עמדתי תחילה על טיבו. הוא נראה כמו בית-העוגות מאגדת-הילדים: קירות-עץ חומים מקושטים בקישוטים לבנים מצועצעים. הסתבר שזהו מוסך, שבו עומדות ״מרצדס״ משנות ה-30, "פולקסוואגן״ משנות ה-40, ״בנטלי,״ עתיקה ועוד. הוא משפץ אותן, חלק אחרי חלק, ומתכונן להשתמש בכולן.
* * *
לואיס נולד ב-1928. מכיוון שידע שפות, עבד במילחמת-העולם כמתרגם בשגרירויות זרות. באמצע מילחמת-העולם נאסר על-ידי המישטרה החשאית של סטאלין ונדון ל-25 שנות-מאסר כמרגל. כל מי שהיה לו קשר עם שגרירות זרה, גם ידידותית, נחשד אז בריגול. הוא ישב בכלא 10 שנים, ערך שביתות-רעב, חתך לעצמו את הוורידים. נראה שבגלל התנאים הקשים לקה שם במחלה קשה - שחמת של הכבד - למרות שלא שתה