אלכוהול. תוך כדי טיפול במחלה קשה זו לקה גם בסרטן-הכבד.
השתילו לו כבד חדש באנגליה. התורם היה איש בן 41, שהוחזק בחיים באופן מלאכותי עד שמצאו שימוש לכל אבריו הניתנים להשתלה. את הכליות חילקו לשני אנשים שונים, את הקרניות של העיניים לאחרים, וכן הלאה. ״יופי,״ אמר לנו לואיס, "אם תהיה לי בעיה נוספת, אדע למי לפנות. הרי כל האנשים האלה מהווים עכשיו גוף אחד, פחות או יותר."
אשתו, ג'ניפר, אנגליה מסאסקס, שגם היא נראית כאילו יצאה מסרט, מאמינה שהוא לקה בסרטן בעיקבות אסון צ'רנוביל. ״הרבה אנשים חלו מזה,״ אמרה, "אולי לא מההקרנה, אלא מהפחד. האסון הכנים הרבה אנשים ללחץ, וזה הרס את בריאותם." ידידה שלהם לקתה במחלת-לב, נסעה לישראל כדי לעבור כאן ניתוח ונשארה כאן.
ג'ניפר, ששערה הג'ינג'י מתוח ואסוף בפקעת, בקארדיגאן וחצאית אפורים ונעליים שטוחות, היא אחת מאותן אנגליות נחושות וקשוחות שפוגשים אותן ברחבי העולם. "שימי אנגליה בכל מקום, והיא תסתדר,״ אמרה. ״אבל את הרוסים אי-אפשר להעביר. הם יכולים לחיות רק ברוסיה.״ לכן עמדה בפגי הפיתוי לעבור עם בעלה לאנגליה.
* * *
״ברוסיה חושבים שכל אדם שיש לו שם לא-רוסי הוא יהודי,״ אמר לואיס, ״גם אלי התייחסו לא-אחת כאל יהודי. לכן אני יודע איך זה.״ אבותיו של לואיס היו הוגנוטים(פרוטסטנטים צרפתיים) שנאלצו להגר מארצם במאה ה-17 והגיעו לרוסיה. על הגירת היהודים מרוסיה דיבר בצער.
אבל היהודים פעלו לטובת כל הרוסים, אמר, כשהשיגו, בדרכים של לחץ וסחיטה, את חופש-ההגירה לעצמם. כי כך השיגו זכות זו גם בשביל הגרמנים והארמנים, שיש להם לאן להגר, ובטווח ארוך יותר גם לכל אזרחי ברית-המועצות. הרוסים יכולים עכשיו לעזוב כתיירים. מי שרוצה לעבור את הגבול מערבה במכונית, מחכה בתור ליד הגבול במשך שלושה ימים לפחות. יש פקק של קילומטרים רבים.
הרוסים ממלאים את המכונית בביצים ובתוצרת חקלאית אחרת, שהיא זולה מאוד, ועוברים לפולין. שם הם מוכרים את הביצים במחיר הרבה יותר גבוה, ולכן אין תוצרת חקלאית בכל רוסיה המערבית.
״בדרך בחזרה למוסקווה, הסתכל-נא בכפרים שלאורך הכביש,״ אמר, "לא תראה אף פרה אחת. איש אינו רוצה לעבוד בכפר. יותר קל לקנות חלב בחנות. הבחורות לא רוצות לחלוב, הן רוצות ללבוש ג'ינס וללכת לקולנוע בעיר. כל התשתית נהרסת, כל החקלאות נהרסת.״
בפולין ובצ'כיה סיפרו לנו סיפור דומה: האזרחים לוקחים את התוצרת