את הנערה בשיר-השירים, וגם את לילה ברי, החברה של ולאדימיר מאיאקובסקי, למרות שאינו אוהב את שיריו של משורר זה. תוך כדי כך סיפר שמאיאקובסקי לא התאבד, אלא נרצח בפקודת סטאלין. הוא יודע. בשעתו הכיר אשה שהיתה נשואה לשוטר באיזור שבו גר המשורר. אחרי מותו היה שוטר זה האיש הראשון שראה את הגופה, וכשחזר אמר לאשתו: "אפילו להרוג אותו הם לא יכלו כמו שצריך."
בניגוד לאלכסנדר סולז'ניצין, שגם הוא לאומן רוסי ומיסטיקן דתי, אין הוא דוגל בהיפרדות רוסיה מהרפובליקות הלא-סלאביות. ״אתן לך דוגמה: לאדם יש כריך מרוח בקאוויאר. אז כולם מתנפלים עליו ורוצים לקחת ממנו את הכריך. זה לא טוב. לא צריכים לקחת ממנו את הקאוויאר, אלא לדאוג לכך שגם לכל האחרים יהיו כריכים עם קאוויאר. לא צריכים לקחת, אלא לספק."
הוא היה רוצה לשמור על שלמות המדינה, כמו בימי הצארים. הוא גם התלונן על כך שניקיטה חרושצ'וב צירף בשעתו את חצי-האי קרים לאוקראינה. ״חצי-האי קרים היה תמיד שייך לרוסיה,״ קבע.
יש לו הרבה טענות גם כלפי הממשלה הנוכחית. "הנה, המציאו שיטה של 'יוזמות משותפות'. אם אתה ואני רוסים, ונרצה להקים בית-חרושת לנרות, נצטרך לשלם מם בשיעור של 70%. כדי לזכות בתנאים הוגנים אנחנו צריכים לקחת שותף תורכי או הוטנטוטי. זה סביר? כאילו רחל ואני נלך להירשם לנשואין, ויגידו לנו לא די בשניכם, צריכים שיהיו עדים. מה יש, לא מספיק ששני אנשים אוהבים זה את זה ורוצים להתחתן לבדם? הממשלה מוכרת את הכל לזרים. בימי סטאלין מכר מיקויאן(אנאסטאז מיקויאן הארמני היה אחד השרים דאז) בסתר הרבה מהיצירות החשובות ביותר שהיו בארמיטאז' בלנינגרד - רמבראנט, רובנס, רפאל ועוד. זה נמשך גם עכשיו. לסתם אזרח אסור להוציא מרוסיה עתיקות ודברי-אמנות שאינם בני-זמננו. אבל הממשלה מוכרת אותם כל הזמן בשקט לחברות זרות. מוכרים את הכל. מחר ימכרו את המים והאוויר. אפילו את הצעירות שלנו מוכרים. קוראים להן 'דוגמניות'. אורי, תשאל אותי עוד שאלה."
* * *
המשרת הדומם הופיע והעמיד על השולחן קערה ענקית של נקניקיות, בקבוקי-וודקה, קנקן-תה עם ספלים מעוטרים וטס עמוס בפרוסות עבות של לחם משובח. ״בזמנה סיפקה רוסיה לאירופה 60% מתצרוכת החיטה שלה, ועכשיו אנחנו קונים חיטה,״ התלונן הצייר. "אבל מה אתם רוצים ממישטר שהעמיד כגיבור לאומי וכדוגמה לילדים את מארוזוב, שבגד באביו?״
האדמה של רוסיה לא השתנתה. אז מדוע יש מחסור? ״100 מיליון איש