31 במאי, 1991. מוסקווה.
ליד קבר החייל האלמוני, לרגלי חומת הקרמלין, המקום שבו נוהגים חתן וכלה במוסקווה להניח זר ולהצטלם ביום חתונתם.
בתוך הרחבה הגדולה יש משטח רבוע נמוך יותר, מרוצף במרצפות שחורות, ובמרכזו כוכב מחומש ממתכת שממנו בוקעת אש-תמיד, הדולקת גם בגשם שוטף. לאורך הצלע הקרובה לחומה במת-אבל בצבע-חומר, ועליה כאילו שפוכות אדרת-מתכת וקסדת-ברזל.
בזה אחר זה ניגשים זוגות - הכלה תמיד בשימלת-חתונה והינומה לבנה, החתן תמיד בחליפה, לידם תמיד שושבין ושושבינה העונדים סרט אדום אלכסוני, וילדות קטנות בשמלות לבנות. באים במונית עד לפינת הכיכר האדומה, נכנסים ברגל לרחבת הקבר.
זוג מצחיק: גבר קשיש, נמוך מאוד, שמן מאוד, ולידו כלה צעירה, גבוהה ממנו בראש. הוא גאה כטווס, ומצטלם עימה ליד המונית.
במרחק של כמה מטרים מהקבר עוסקות חמש נשים זקנות, במיטפחות-ראש ומגפיים, בטיאטוא הדשא. הן מטאטאות ומטאטאות, רוכנות להרים ניירות, ונראות, בגלל מטאטאי-הזרדים הארוכים, כמכשפות באגדות-הילדים הגרמניות. לא איכפת להן דבר מהנעשה סביבן.
בצאתנו משער הרחבה אנחנו רואים קבוצה גדולה של קצינים בכירים, חלקם במדים כחולים, חלקם במיקטורנים בהירים ומכנסיים כחולים. יש ביניהם שלושה גנרלים, אחד מהם בדרגת רב-אלוף. יש גם שלושה-ארבעה אזרחים, כנראה קצינים שיצאו בדימוס.
זהו הפיקוד העליון של חיל-התובלה האווירי, אומרים לנו. הוא חוגג את יום-השנה ה-60 לייסוד החיל.
הקצינים ממתינים ומשוחחים ביניהם. מחכים למשהו. כנראה לחיילי-הראווה של הקרמלין.
לידי מסביר גבר קשיש לילד את דרגות הקצינים. הקשיש מדבר עברית במיבטא רוסי כבד, הילד מדבר עברית צברית, ומתקן לקשיש - כנראה סבו או דודו - את הסבריו. לרב-אלוף ישראלי יש שני כוכבים וחרב, וזה מקביל לשלושה כוכבים רוסיים.
הקצינים מסתדרים בשדרת-מסע, הגנרלים בראש, ופוסעים אל רחבת-הקבר, בהליכה רגילה. לפניהם צועדים חגיגית שלושה חיילי-ראווה, הנושאים זר אדום גדול. הקצינים מסתדרים מול הקבר, חיילי-המיסדר מניחים את הזר. אין נאומים.
רחל עומדת בצד ומצלמת. אין צלם אחר.
הטכס הקצר נגמר והקצינים מתחילים להתפזר. לפתע ניתק אחד הגנרלים מהקבוצה וניגש אל רחל. תמהני מה הוא רוצה.