את התמונות ששלחנו מהארץ - לא בא. לעומת זאת רצה לדעת מה אמר, ואם לא דיבר יותר מדי.)
* * *
גם יורי הוא רוסי אמיתי.
ידידים בחרו בו לתפקיד המלווה והמתרגם שלנו. הוא התחבב עלינו כבר כמה דקות אחרי היכרותנו. כשחיכינו למכונית שבוששה לבוא, סיפר לנו בדיחה: בפרוץ המילחמה בין גרמניה וברית-המועצות חזר דיפלומט סובייטי מברלין למוסקווה. בתחנה בברלין שאל מתי נוסעת הרכבת, וענו לו: ״בעוד שעה, 45 דקות ו-14 שניות.״ כשתמה על הדיוק, אמרו לו: "יש מילחמה!״ בהגיע הדיפלומט לגבול הסובייטי עבר לקרון הסובייטי ושאל מתי נוסעת הרכבת. ענו לו: ״אולי היום, אולי מחר.״ כשתמה על חוסר-הדיוק, אמרו לו: "יש מילחמה!״
במשך השבועיים שבהם ליווה אותנו, למדנו להכיר את ההומור הדק, שבו האיר את המציאות הסובייטית. הומור שהפך את הבלתי-נסבל לנסבל, ושהביע ביקורת, מחאה, זעם, וגם הרבה בושה.
לא קל לבלות שבועיים עם אדם זר, יום אחרי יום, ולא-אחת גם יממות שלמות. יורי לא הפריע לנו אף לא פעם אחת. הוא בן 28, גבוה מאוד, רזה, ממושקף, שביל בצד. לפי חיצוניותו יכול היה להיות ספורטאי אמריקאי, אבל היה בו משהו מן הרכות הרוסית. רק כאשר העמיקה ההיכרות בינינו, במרוצת הימים, נוכחנו לדעת שמאחורי הרכות הזאת מסתתרת לא מעט עקשנות, וגם נכונות להילחם.
הוא שייך את עצמו ל״דור האבוד של ברז'נייב״ - הדור הסובייטי שגדל בימי הדיקטטורה של ליאוניד איליץ' ברז'נייב, 16 שנים שבהן השתלט הקיפאון המוחלט על כל תחומי-החיים בארץ-הסובייטים.
ההומור שלו היה בלתי-נדלה, אך פניו נשארו תמיד רציניות לגמרי. תחילה התקשינו לדעת מתי הוא מתלוצץ ומתי לא. למשל, באחד הימים לקח את תיק-המצלמות הכבד של רחל, ואמר שזה כבוד בשבילו לשאת אותו. כשחזרנו למכונית הניח את התיק ואמר: ״לא מגיע לי הכבוד הזה."
יורי אינו מדריך-תיירים. הוא בוגר מכון לשפות ויודע אנגלית וצרפתית על בוריין. רק פעם בחייו היה בחו״ל - הוא הגשים חלום ובילה 11 ימים בפאריס. "חבל שעשיתי את זה,״ אמר, ״כי 11 ימים אינם מספיקים. זה כל-כך מעט." אשתו, העובדת כעורכת בטלוויזיה, עמדה לצאת לסיור בים-התיכון, אבל היססה בגלל משבר-המיפרץ, שהיה אז בעיצומו.
מיום ליום למדנו עליו יותר. הסתבר שהוא גם מומחה להערכת דברי-אמנות, ושעבד כמנהל-מכירות בגלריה. הוא עזב אותה מפני שניהלו