ב-1969, כשהיה נער בן 11 וחצי. ״הרגשנו שקורה משהו נורא. גם המבוגרים הרגישו כך. כמובן, הסבא הקומוניסטי שלי אמר לנו את אותם הדברים שאומר עכשיו האידיוט הזה, הגנרל מאקאשוב (שהיה מועמד לנשיאות רוסיה): ששיחררנו את ארצות אירופה המרכזית מן הנאצים, ולכן אנחנו צריכים להיות שם. זאת שטות. אם אתה עושה משהו טוב בשביל ידיד, זה לא מקנה לך את הזכות לחיות בביתו. אבל זוהי המנטליות שלהם. כך חשב גם סבי המנוח.״
בדיעבד ברור שדיכוי האביב של פראג גרם לשבר שלא ניתן לאיחוי - לא רק בקרב חסידי ברית-המועצות במערב, אלא גם בברית-המועצות עצמה. הוא היה אחד מסימני-הדרך של המאה.
בעוד שהיה נדמה שנותרה לגריגורייב מידה של כבוד לסבו ולבני דורו, הבולשביקים המקוריים, יש לו רק בוז לדור הקומוניסטי שבא אחריו, דורם של אנשים כמו ראש-הממשלה לשעבר, ניקולאי ריז'קוב.
״הם ציניקאים. הם לא מאמינים בשום דבר. הם משחקים מישחקים. אני לא מאמין בכנותם. הם מטיפים לעיקרי-האמונה הקומוניסטיים מפני שאלה עוזרים להם להישאר בשילטון. אבל בבית, כשאיש אינו מקשיב, הם מספרים לך בדיחות על הקומוניזם."
הפקיד הסובייטי הבכיר התרווח בכורסתו וסיפר לנו על חווייה שחווה כפקיד צעיר במחלקה לקישרי-חוץ של המיפלגה הקומוניסטית הסובייטית. הוא ביקר אז בביתו של אחד ממנהיגי הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית. אחרי שהגרמני הסתכל ימינה ושמאלה, כדי לוודא שאיש אינו מקשיב, סיפר לאורחו הרוסי בדיחה:
מעשה בגרמני מערבי וגרמני מיזרח, שנפגשו באקראי בחנות ״בריוזקה״ במוסקווה. בחנות זו, המלאה בכל טוב, אפשר לקנות רק במטבע קשה.
שניהם מילאו את עגלות-הקניה שלהם. כשהגיעו לקופה שילם הגרמני המערבי במארקים מערביים. המיזרחי רצה לשלם במארקים מיזרחיים, אבל הקופאית סירבה לקבל אותם. היא הורתה לו להחזיר את הסחורה למדפים.
"הרשה לי לשלם בשבילך,״ אמר המערבי למיזרחי, וכך עשה.
״אני לא מבין!״ התלונן הגרמני המיזרחי. ״מדוע יש לכם כסף טוב,
ולנו אין?"
״אנחנו התחלקנו איתכם ביצירות קארל מארכס,״ הסביר לו המערבי. "אנחנו לקחנו את 'הקאפיטל', והשארנו לכם את 'המאניפסט הקומוניסטי'.״
יתכן שריז'קוב הוא אכן דוגמה טובה לדור זה של קארייריסטים ציניים. שמענו עליו רכילות, המתהלכת ברחוב. בשעתו הודח על-ידי גורבאצ'וב, מפני שלא ביצע את הרפורמות הדרושות. אבל הוא דיבר על הצורך