פעולות-דיכוי, שהיו אמורות לקומם את דעת-הקהל במערב. ״לא רוצים שיהיו לו הישגים,״ קבע גריגורייב. ״אנשי-הימין קיוו שהמערב יטיל עליו את האחריות למעשים האלה, או שיגיד שאין טעם להתעסק איתו, מכיוון שממילא אינו שולט במצב בארצו."
(בעיצומה של ועידת-הפיסגה החגיגית של הנשיאים בוש וגורבאצ'וב במוסקווה, בראשית אוגוסט 1991, התקיפו אלמונים - הכומתות השחורות של מישרד-הפנים הסובייטי - מתוך שטח ביילורוסיה תחנת-גבול ליטאית והרגו את יושביה. היה ברור לכל שמעשה זה נועד לשבש את הוועידה ולבייש את גורבאצ'וב בעיני אורחיו.)
אולם, לדעת גריגורייב, אין הימין יכול"ללכת עד הסוף״. אנשי-הימין יודעים שאינם יכולים לשלוט בלי גורבאצ'וב, מפני שאינם מסוגלים לפתור את הבעיות הכלכליות. אחרי שהמדינות ״הסוציאליסטיות״ נטשו את הקומוניזם, אין למי לפנות. אי-אפשר לפתור את הבעיות הכלכליות של ברית-המועצות בעזרת קובה וצפון-קוריאה בלבד. ״אי-אפשר להמשיך בלי עזרת המערב. ובלי גורבאצ'וב, לא תבוא עזרה מהמערב."
(הדברים נאמרו חודשיים לפני הפיכת הנפל של השמרנים.)
במארס 1991 הגיעו הדברים לידי שיא, שהיה מעין חזרה כללית למה שקרה באוגוסט. הימין ריכז את כוחות-הביטחון במוסקווה כדי למנוע הפגנה גדולה של שוחרי-הרפורמה. כאשר יצאו המוני מוסקווה לרחובות, למרות הכל, היה ברור שהימין נכשל.
גורבאצ'וב הוא טכסיסן מעולה, והוא התחיל לבנות גשרים חדשים. החוזה עם מנהיגי הרפובליקות על אירגונה-מחדש של ברית-המועצות, וההתקרבות בינו ובין בוריס ילצין, גרמו להרגעה כללית. ״האנשים אינם במצב-רוח קודר,״ אמר הדובר. ״אתה יכול להרגיש בזה."
וזה אכן היה נכון. בין ביקורנו הראשון בברית-המועצות, בספטמבר 1990, ובין ביקורנו האחרון, ביוני 1991, השתנה מצב-הרוח לטובה, למרות שהמצב הכלכלי הוסיף להידרדר. בסתיו ציפו לרעב, כמו במילחמת-העולם. אולם הנבואות השחורות לא התגשמו. איש אינו מצפה עוד לישועות מהירות. הכל הבינו כי יעברו שנים לפני שיורגש שיפור אמיתי. בחירת ילצין, ההתקרבות בינו ובין גורבאצ'וב וההסכם הסולל דרך לפיתרון הבעיות בין העמים השונים במדינה, החזירו למדינה מידה של אופטימיות זהירה. גם אנחנו חשנו בכך. יתכן שדווקא מצב-רוח זה הוא שדחף את הקושרים לבצע את ניסיון-ההפיכה באוגוסט, שהיה מעשה של יאוש.
"בחורף האחרון הגענו כולנו לעברי פי-פחת. גורבאצ'וב וילצין וכל העם הסתכלו למטה, אל תוך התהום, ואמרו: ״למען השם, מוטב ללחוץ ידיים, להחזיק ידיים, כדי שלא ניפול למטה.״