לבעיות הפסיכולוגיות של תקופת-המעבר היה לגריגורייב משל קולע מאוד: ״תאר לך אסיר שהוחזק במשך הרבה שנים באפלה גמורה בתא בלי חלונות. באחד הימים משחררים אותו. מוציאים אותו לרחוב שטוף-שמש. האור הפיתאומי מסנוור אותו, הוא לא מסוגל לראות כלום.
״העם הסובייטי דומה לאסיר הזה. הפרסטרויקה סינוורה אותו. הוא לא יכול לראות את המציאות. אין לו עדיין כושר-אבחנה. נדמה לו שכל דבר בברית-המועצות רע, שכל דבר במערב נהדר.
"אבל אחרי שהאסיר מתרגל לאור, הוא מתחיל לראות את הדברים כמו שהם, דברים טובים ודברים רעים.״
* * *
החדר שבו ישבנו נמצא במרחק של כמה עשרות מטרים מחדר-העבודה של גורבאצ'וב. שאלתי את הדובר מה הניע את גורבאצ'וב לצאת לדרך הפרסטרויקה, ששינתה את פני העולם ושהפכה אותו לאישיות החשובה ביותר של סוף המאה ה-20. מה הביא לשינוי דרכו של אדם זה, שגדל במיפלגה הקומוניסטית ועלה בה לגדולה? מה גרם לו ליזום את מהפכת הפרסטרויקה?
סרגיי גריגורייב הניח רגל על מיסעד הכורסה, הדליק סיגריה ומנה חמש סיבות:
ראשית, המגע עם העם. גורבאצ'וב הוא אדם בעל נטיה דמוקרטית מטבעו. יש לו כריזמה עצומה והוא יוצר מגע בלתי-אמצעי עם בני-אדם. הוא חש באי-הצדק ששלט במדינה. הוא היגיש שהעם רוצה בשינוי יסודי. העסקנים האחרים לא היו מסוגלים להרגיש בזה, מפני שהיו אנשי-מנגנון אפורים והיו מנותקים לגמרי מהציבור.
שנית, גורבאצ'וב הוא אדם משכיל. כצעיר מבריק, חביב המיפלגה, עלה במדרגות השילטון ונתקל בכל מקום בכנופיה של זקנים שהיו בורים גמורים. הוא נאלץ לקבל פקודות מאנשים שלא קראו ספרים, שלא קראו אפילו את ספרי מארכס ולנין. גורבאצ'וב עצמו קורא הרבה, בעיקר ספרות, מדי לילה. כשמצא את עצמו בפוליטבירו בחברת אנשים כמו קונסטנטין צ'רניינקו (קודמו בתפקיד המזכיר הכללי ונשיא הסובייט העליון), פונקציונר קומוניסטי חסר השכלה ותרבות, הוא הבין שמנהיגות זאת אינה מסוגלת לפתור את בעיות המדינה.
שלישית, כשתפס את מקומו בצמרת התחיל להגיע אליו כל המידע על המתרחש באמת במדינה. הוא תפס שברית-המועצות הולכת לקראת אסון, שהכלכלה מתמוטטת, שהשיטות הישנות פשטו את הרגל, שצריכים לעשות משהו לפני שזה יהיה מאוחר מדי.