"ובוורשה."
״בעיקר בוורשה! זה היה גורם לאסון אמיתי. לא רק לסובייטים, אלא לכל העולם. זה היה מביא לבידוד עמוק של ברית-המועצות במשך שנים ועשרות-שנים, ולהקמת עוד דיקטטורה קשוחה. כמו שאמרת קודם, אפשר לקיים דיקטטורה כזאת רק במצב של בידוד מוחלט. גורבאצ'וב מנע את כל אלה, ובזאת גדולתו.״
* * *
מה דעתו של גריגורייב על שתי הסכנות הגדולות, המפחידות את מנהיגי המערב - דיקטטורה צבאית ומילחמת-אזרחים?
הוא לא חשש כל-כך מפני הפיכה צבאית. ״אנשי-הימין לא חושבים על זה עכשיו. אגיד לך מדוע: מפני שהבחורים האלה מהצבא, למרות שהם חושבים שהם גאוני הדור, לא למדו דבר. הם לא יודעים איך לייצר בשר מטנקים. הם לא יודעים איך להפוך קלצ'ניקובים ללחם. הם יודעים שדיקטטורה לא תהיה פופולרית. לכן הם רק צועקים 'יש חוקים', ושעלינו להיות שומרי-חוק, ולנהוג לפי החוקה. הם מתכוונים לחוקה משנת 1977, המטילה פיקוח חמור של השילטונות על החברה." אחרי מחשבה נוספת הוסיף: "אבל אינני יכול להכחיש שבשלב מסויים, אם יפסידו במאבק, הם ינסו להשתמש בכוח."
והסכנה של מילחמת-אחים?
"יש מתיחויות אתניות. מובן שיש. אבל יש לנו מסורת ארוכה של עושר וגיוון אתני.״
למעשה קשורות שתי השאלות זו בזו, כי לגבי שתיהן יש לצבא תפקיד מרכזי. כל מילחמת-אזרחים בברית-המועצות תכריח את הצבא לנקוט עמדה לצד אחד העמים נגד העם השני. לכן תהיה זאת מילחמה בין הצבא לבין חלק מהאוכלוסיה. הצבא יהיה מעורב.
אבל האם הצבא מסוגל בכלל להתערב? הצבא הסובייטי הוא בעצמו תערובת של כל העמים והעממים. לא רק בדרג של אוגדות, אלא של כיתות. רואים זאת בברית-המועצות על כל צעד ושעל: כל מחלקה החולפת במשאית צבאית מורכבת מבני כל העמים, כשפרצופים מונגוליים וגרוזיים, סלאביים ותורכיים מציצים זה לצד זה מעל לדופן האחורי.
על המצב הכלכלי השמיע גריגורייב דברי-כפירה. בשעה שהבוס שלו ניהל מערכה בינלאומית להשגת סיוע של מאות מיליארדים, הוא סבר שאין בכספים כאלה שום תועלת. הם יישפכו לתוך חבית ללא-תחתית. מה שדרוש הוא תשתית אנושית. כדאי לשלוח אנשים רבים לחו״ל, כדי