שילמדו שיטות מודרניות של ניהול וייצור, תוך התחייבות לחזור הביתה ולהפעיל את המשק הסובייטי. כדאי גם להזמין מומחים זרים, כדי שילמדו את הכוחות המקומיים. רק אחרי זה יש טעם בהשקעות גדולות.
היכן נמצא גריגורייב עצמו במפה ששירטט? הוא קצת שמאלה מהבוס שלו, גורבאצ'וב. אבל הוא לא הגיע לילצין. פעמיים סירב להצעות לעבור ללישכתו. כמו לרוסים רבים, וביניהם מי שהצביעו בעד ילצין בהמוניהם, יש לו רגשות מעורבים לגבי איש זה.
״חברים הזמינו אותי לבוא לאסיפה שלו. הייתי סקרן והלכתי. מה להגיד לך, האיש חישמל את הציבור. לא יכולתי לעמוד בפני זה. הוא חישמל גם אותי. הפכתי לחלק מההמון."
תיאור מפחיד במקצת, מפני שהוא מזכיר את הדמגוגים הגדולים של המאה ה-20, שהביאו עליה אסונות כה רבים. אבל גריגורייב מאמין שילצין יתפתח, יתגבר על הפופוליזם שלו ויהפוך למדינאי אחראי. אך הוא מעדיף את הבום הנוכחי שלו.
״גורבאצ'וב אינו מחשמל המונים,״ אמר לצורך השוואה. ״הוא משפיע הכי הרבה בחוג קטן, כשהוא מדבר כאדם אל אדם. הוא לא טריבון המוני." היה ברור כי בעיני הדובר, הנשיא הסובייטי הוא בעל איכות אנושית הרבה יותר גבוהה מאשר הנשיא הרוסי. אבל כמו רוב האנשים שפגשנו בהם, סרגיי גריגורייב שמח על שיתוף-הפעולה שנוצר בין שני המנהיגים. ״אני ממש מאושר מזה,״ אמר כשנפרדנו ממנו, ״המדינה שלנו זקוקה למערכת של איזונים, ושניים אלה - גורבאצ'וב וילצין - יכולים לאזן זה את זה." אולי גם הוא לא העלה בדעתו עד כמה תעמודנה הערכות אלה במבחן, תוך חודשיים בלבד, כאשר נערך הפוטש.
הבחור הצעיר והגבוה, בחליפתו השחורה, המתין לנו. בלי אומר ודברים, בצעדים מדודים, הוביל אותנו בחזרה לשער של מיגדל-ספאסקי. חיש מהר נמהלנו בהמוני התיירים בכיכר האדומה - שנקראה כך, אגב, הרבה זמן לפני שהדגל האדום של הבולשביקים הונף על החומה האדומה של הקרמלין. ברוסית, אדום הוא יפה.
* * *
קשה לתאר שני אנשים שונים יותר מאשר סרגיי גריגורייב ואיוואן פולוזקוב, מזכ״ל המיפלגה הקומוניסטית הרוסית (להבדיל מהמיפלגה הקומוניסטית הכל-סובייטית), שקיבל את פנינו במישרדו.
בניין המיפלגה שוכן בקירבת הקרמלין, בלב איזור של מישרדים ממלכתיים. לא הרחק משם שוכן בניין הקג״ב, ה״לוביאנקה״, שהטיל פעם