הרוסית. כוונתי להיסטוריה האמיתית, לא לעובדות ולתאריכים, אלא לתוכנה של ההיסטוריה. לכן אין להם החזון הדרוש כדי לבנות השקפת-עולם רוסית חדשה."
ילצין בא מהעיר סברדלובסקי שבהרי האוראל, על גבול סיביריה, וגורבאצ'וב בא מהעיר סטברופול שבהרי הקווקז, בקירבת הים השחור. שתי הערים הרחוקות נמצאות כמעט במרחק שווה ממוסקווה.
מדוע השתלטו דווקא אנשי הפריפריה על הפוליטיקה הרוסית? מדוע לא אנשי-מוסקווה? אנשי הבירה היו אמנם קרובים לשילטון, אמר בלאייב, אבל הם לא פייטרים. אולי יש לפוליטיקאים חסרי-תרבות יתרון על בני-תרבות, שהם פחות מחוספסים ותוקפניים. אמרתי לו שזה נכון גם בארץ שלנו.
על ילצין היתה לו דיעה שלילית ביותר. ״איש זה חי 20 שנה בתוך המנגנון הקומוניסטי. הוא לא יכול לפתח לו פיתאום השקפת-עולם חדשה. הוא רגיל לזה שהפקודות שלו מתבצעות בלי עירעור. המטרה העיקרית שלו היא להיות מס' 1. זוהי גם המטרה העיקרית של גורבאצ'וב. ולפי השקפת שניהם, יכול להיות רק מנהיג אחד. הם אינם מכירים מנהיגות קולקטיבית אמיתית. ילצין הוא דמגוג. אין לו שום השקפה."
לדעת בלאייב קיימים לפחות שלושה ילצינים שונים. הראשון הוא ילצין כשהוא לבדו, אדם פשוט ופרימיטיבי. השני הוא ילצין כשהוא נמצא בחברת יועציו. אז הוא יותר טוב. השלישי הוא ילצין שהודרך מראש על-ידי היועצים. ילצין זה הוא פיקח ורהוט. איך אפשר לסמוך על אדם כזה?
אבל ילצין משפיע על אנשים רבים. גם אשתו של בלאייב התכוונה להצביע בעדו. ״שאלתי אותה: 'הרי את מתלוננת כל היום על עליית המחירים, על האינפלציה. את נגד כל מה שילצין עושה. איך את מצביעה בעדו?' אבל זה לא עזר. נו טוב,״ נאנח, ״אי-אפשר להתווכח עם הגיון של נשים." חששתי שרחל תגיד משהו עוקצני, אבל ראיתי שהיא מצליחה להתאפק.
את יריביו של ילצין, ובראשם ניקולאי ריז'קוב, כינה בלאייב בשם ״בולשביקים בוכים״ - מי שמדברים על רפורמות אבל לא יודעים מה זה.
בעוד שילצין הלך מחיל אל חיל ברוסיה, פעל גורבאצ'וב בקרב הרפובליקות שנשארו נאמנות, ובראשן קאזאחסתאן. הוא הצליח לכרות ברית איתן, כמישקל נגדי לרוסיה. בעזרתן גם השיג את ההסכם על אירגונה מחדש של ברית-המועצות, הקרוי"הסכם 9=1" (תשע רפובליקות והממשלה המרכזית).
את דיוקנו של גורבאצ'וב שירטט בלאייב כעיתונאי מוכשר. סטברופול,
עיר מולדתו של גורבאצ'וב (אגב, שום רוסי אינו קורא לו ״גורבי״), היא עיר-קיט, האהובה על המנהיגים הסובייטיים. כשבאו להינפש שם, פגשו