את המזכיר המקומי של המיפלגה, והתרשמו לטובה מן הצעיר הסימפאטי. הם עזרו לו להתקדם במהירות, עד שהפך אחראי לחקלאות בברית-המועצות. מי שאחראי לתחום זה, כמו גם לתחום התעשייה, מתמנה אוטומטית חבר בפוליטבירו. מכאן והלאה היתה דרכו סלולה.
אולם לדעת בלאייב אין לגורבאצ'וב השכלה די רחבה כדי לפתח תפיסה פוליטית חדשה ועיקבית. מכאן הקפיצות שלו הלוך וחזור.
בכלל, לדעתו אין כיום לאיש בצמרת ברית-המועצות תוכנית ממשית. אמנם, יש מוחות מצויינים בדרגים המישניים, ואלה מעבדים תוכניות רציניות, אבל אין להם השפעה.
למשל, לא יודעים מה זה דמוקרטיה. הרי דמוקרטיה פירושה מישמעת עצמית. דמוקרטיה אינה יכולה להתקיים במצב של אנארכיה, בלי מישמעת פנימית, חברתית וממלכתית. ״כולם רוצים במישטר רב-מיפלגתי, וזה דבר טוב. כולם רוצים בחופש-ביטוי. אבל בלי ביקורת עצמית ובלי צנזורה עצמית לא יכול להיות חופש-ביטוי." (תלונה דומה על ההפקרות שהשתררה בחלק מן העיתונים, המפרסמים סקופים ללא כיסוי והאשמות בלתי-מבוססות, שמעתי גם מפי העיתונאי ויקטור לואיס ואחרים.)
הוא הדין לגבי בהלת-הקניות. יש כסף ואין מה לקנות בו. איש אינו בא להציע פיתרון מגובש, כמו שעשה תאדיאוש מאזובייצקי בפולין.
למרות זאת, בפגישתי זו עם בלאייב בחודש יוני 1991 הרגשתי גם אצלו בנימה אופטימית. הוא לא פחד מפני תהפוכות הרות-אסון. הוא היה בטוח שהעניינים יסתדרו בסופו של דבר, שהדמוקרטיה תשתרש, שרוסיה תתגבר.
* * *
לקראת סוף הפגישה האחרונה שלנו איתו החלטתי לעשות לו פרובוקציה קטנה.
״ברית-המועצות חדלה מלהיות מעצמה עולמית,״ טענתי. ״מי שנאלץ לפשוט יד כדי להתקיים אינו יכול להוות כוח פוליטי. ולראייה, בכל מהלך מילחמת-המיפרץ התנהגה מוסקווה כגרורה אמריקאית, העומדת בתור לקבלת נדבות. האמריקאים התייחסו אליכם ממש בזילזול. הם פטרו בהינף-יד את כל היוזמות הסובייטיות.״
בפעם הראשונה במהלך כל שיחותינו איתו הראה בלאייב סימן של התרגשות. ״זוהי טעות חמורה!״ קרא, ״רוסיה היא עדיין מעצמה עולמית! יש לנו פצצות גרעיניות. יש לנו עדיין השפעה ניכרת בדמשק. אי-אפשר לזלזל בנו!"
(הפרופסור אלכסנדר קיסלוב היה מתון יותר. הוא הודה שברית-