למוסקווה, כי ליאון אינו רק ידען גדול, המכיר את הכל ואת כולם במוסקווה, אלא גם נשמה חמה ואוהבת.
שבועונו של גנאדי התפרסם באחרונה בכך שתקף בחריפות את ראש הקג״ב, ולאדימיר קריוצ'קוב, ותבע לפטרו - דרישה שעוד לפני שבע שנים היתה מכניסה את בעליה - ובמיקרה זה בצדק - לבית-המשוגעים. העילה היתה נאומו של קריוצ'קוב בפרלמנט הסובייטי, שבו טען שסוכנים של הסי-איי-אי מגייסים פקידים סובייטיים בכירים לשם עירעור הכלכלה של ברית-המועצות.
כשאנו לוגמים תה כמעט-שחור בחדר-העבודה העמוס ספרים, תמונות ותקליטים, שירטט לנו גנאדי (את שם מישפחתו, ארןיביץ', שמעתי רק אחרי כמה פגישות) תמונה של המערכת הפוליטית הסובייטית, שהיתה שונה מן המקובל.
אמנם אין בברית-המועצות מיפלגות אמיתיות, אמר, אך יש בה ארבעה מחנות. משמאל לימין הם נראים כך:
בקצה השמאלי יש הרפורמיסטים הקיצוניים, שקצה נפשם בכל הטוענים שצריכים להתקדם בשיקול-הדעת, לאט-לאט, מכיוון שאי-אפשר לחסל בן-לילה מציאות שנוצרה במשך 74 שנים. הם משתמשים בסיסמתה הציורית של מרגרט תאצ'ר: "אי-אפשר לקפוץ מעל לתהום בשתי קפיצות." מחנה זה היה רוצה לסלק את גורבאצ'וב ואת ילצין גם יחד. כמו שאר המחנות, אין זה גוש מוצק, אלא אוסף של פלגים שונים ומשונים.
בין השמאל הקיצוני והמרכז ממוקם המחנה המיוצג על-ידי ילצין - הרפורמיסטים המתונים. מחנה זה כולל את המתנגדים לקומוניזם, המבקשים לחולל רפורמות יסודיות, אך לא בלי חשבון. הם מאשימים את גורבאצ'וב כאי-יכולת לקבל החלטות אמיצות, והיו רוצים להמליך את ילצין במקומו.
מימין למרכז נמצאים הקומוניסטים הרפורמיים, אנשים שאינם מוכנים עדיין לזרוק את לנין אל ערימת-הגרוטאות של ההיסטוריה, אך המבינים את הצורך ברפורמות יסודיות. זהו המחנה המעניק את תמיכתו לגורבאצ'וב, והמתייחס בזילזול-מה לילצין.
בימין הקיצוני נמצא המחנה הקומוניסטי האדוק, הקשוח, המתנגד לכל רפורמה של ממש, והמאמין שהרפורמות שכבר בוצעו הן שהביאו את ברית-המועצות עד לעברי-פי-פחת, הן בתחום הכלכלי, הן בתחום היחסים בין הרפובליקות. מחנה זה מצביע על ריבוי הפשע, על התמוטטות החוק והסדר, על התפרקות המדינה. הוא כולל את הצמרת הוותיקה של המיפלגה, את הקצונה הבכירה ואת ראשי הקג״ב. כמו השמאל הקיצוני, היה גם הימין הקיצוני רוצה להדיח את גורבאצ'וב וילצין גם יחד.
״אתה רואה,״ אמר גנאדי, "המפה הזאת מסבירה את שיתוף-הפעולה בין