המהומות שפרצו בין הרפובליקות היו, גם לדעתו, תיגרות מקומיות,

ורק התערבות הצבא הסובייטי הפכה אותן למילחמות-זוטא, שהרפובליקות עצמן אינן מעוניינות בהן. הצבא פעל נגד הארמנים, שהם עם קטן, אך לא העז לפעול נגד הרפובליקות המוסלמיות הגדולות, שמוסקווה אינה יכולה להרשות לעצמה לריב איתן.

החזיון של מילחמת-אזרחים אטומית, המהלך אימים על המערב, אינו מפחיד אותו. את הנשק האטומי העבירו מזמן לרפובליקה הרוסית. חוץ מזה, הרי זו נאיביות לחשוב שחבורה כלשהי של מורדים או פורשים מסוגלת להפעיל נשק כזה. בוודאי ננקטו אמצעי-זהירות המונעים את הפעלתו בירי מי שאינו מורשה לכך.

״אנחנו נוכחים עכשיו לדעת כי המצב ברפובליקות האלה מסובך הרבה יותר מכפי שחשבנו. מתגלה מציאות שהיא כמעט אפריקאית - יש בכל אחת מהרפובליקות האלה עממים ושבטים, השונאים זה את זה. זה יכול ליצור מצב של תוהו ובוהו.״

בערים הגדולות ברפובליקות יש רוב רוסי, ומסביבן גרים המקומיים. ״בכלל, צריכים לזכור מה רוסיה עשתה בשביל העמים האלה. רוסיה נתנה להם את הכל - תרבות, שפה, כתיב. אמנם, רוסיה היתה בשולי אירופה, אבל בשביל העמים האלה רוסיה היתה אירופה. רוסיה חיסלה שם את המחלות ואת הבערות. נכון שיש פער מסויים בין הרמה ברפובליקות האלה ובין הרמה ברוסיה, אבל אין כל השוואה בין הרמה ברפובליקות ובין הרמה בארצות השכנות, שבהן גרים אחיהם. זה כמו מצבם של הערבים בישראל.״

לדבריו, קורה שם עכשיו מה שקרה באפריקה. הצעירים למדו באוקספורד ובסורבון, וכשחזרו הביתה דרשו עצמאות וניהלו מילחמות-שיחרור. עכשיו מדברים ברפובליקות על שיחרור מרוסיה. כשיעמדו על הבעיות העומדות לפניהם, הם יבינו שכדאי להם להישאר קשורים ברוסיה, אולי בצורה של פדרציה כלכלית.

שאלתי אותו לדעתו על האפשרות של הפיכה צבאית. הוא לא האמין (ביוני 1991) שיש סכנה כזאת. ״אולי יש גנרלים קשישים שהם שמרנים וריאקציוניים, והם יכולים לחשוב על כך. אבל הקצונה הבינונית והצעירה לא תלך בדרך הזאת. יש בצבא שלנו מסורת של אי-התערבות בפוליטיקה וציות לממשלה החוקית.״

מצב דומה קיים גם בקג״ב. לדעת לואיס, הקג״ב משרת תמיד את המישטר הקיים. לא מתערב בעניינים פוליטיים.

* * *

104