הצגתי את אותן השאלות גם לקבוצה שפגשתי בביתו של הצייר המונארכיסטי איליה גלאזונוב. אך התמונה שהצטיירה שם היתה קודרת יותר.
״לדעתי קיימת אפשרות של 60% שהימין הקומוניסטי ינסה לבצע הפיכה בעזרת הצבא והקג״ב. אבל זאת לא תהיה הפיכה צבאית ממש, אלא הפיכה מטעם המיפלגה. אולי ינסו להעמיד פנים שהמיפלגה פועלת להצלתו של גורבאצ'וב, ויקימו דיקטטורה למען הדמוקרטיה,״ אמר העיתונאי גוסייב, עורך עיתון הקומסומול המוסקוואי.
שני הציירים האחרים שהיו במקום נחלקו בדיעותיהם. הקשיש שבינ״הם הצטרף להערכה של 60%, הצעיר סבר שיש רק 20% סיכויים שיהיה נסיון להקים דיקטטורה קומוניסטית בעזרת הצבא.
גלאזונוב עצמו לא נכח בעת המישאל המאולתר. אבל הוא מתנגד בהחלט לפרישת הרפובליקות. הוא רוצה שהמדינה תישאר על כנה בגבולות שהיו קיימים בימי הצארים - אותם הגבולות שגם הבולשביקים השאירו אותם על כנם, חרף הבטחותיו החגיגיות של לנין לעמים המדוכאים לאפשר להם פרישה וכינון עצמאותם.
* * *
תמונותיו של לנין פיארו גם את הקירות של המכון הסובייטי לענייני המיזרח התיכון, ולצידן שורות-שורות של תצלומים של מצטייני המוסר, כולם אקדמאים בעלי חזות רצינית. אולם נתקלתי גם בתזכורות ״מהבית״ - שלטים בערבית ועיתונים מהמרחב.
תחילה הייתי בטוח כי הפרופסור ויטאלי נאומקין הוא יהודי, וכי שמו הוא שיבוש של השם נחומקין. אולם בסוף השיחה לימד אותי כי רוסים רבים נושאים שמות יהודיים, הלקוחים מהתנ״ך. אין הוא יהודי כלל.
נאומקין הוא איש שופע חמימות, הנראה כבן 50. עיניו חומות, זקנו הקטן מטופח היטב, ומצחו גבוה. הוא לבש חליפה וענד עניבה ברישול-מה, כיאה לאקדמאי בכיר מאוד. הוא אחד האישים החשובים ביותר בברית-המועצות בכל הנוגע למרחב שלנו.
כשקיבל אותנו במישרדו של מנהל המוסד (שאת מקומו מילא זמנית) ישבה לידו פרופסורית בלונדית, לבושה במיקטורן-עור מרופד-כתפיים מעל לחולצה פירחונית. כבר פגשתי אותה פעם, לפני שנים, בווינה. זה היה בוועידה של האו״ם לענייני פלסטין. את שמה היה קשה לי לזכור, ולא במיקרה. גם הפעם הייתי מוכרח לרשום אותו: אירינה זוויאגאלצקאיה. ("אתה רואה, זה פשוט,״ אמרה בחיוך כשתפסתי לבסוף.)
שאלתי גם אותם לגבי ירידת חשיבותה של ברית-המועצות במרחב