- חשבתי שמאוד יפה שאתם עוזרים לחבר שיכור.

- לא מאמין לך.

שקט. לי זה נראה כמו מבוי סתום. מה הלאה? הוא, לבסוף:

- מה אנחנו עושים עכשיו? (רחל, בחיוך מתוק:)

- אולי תשתה איתנו קפה?

- לא!

- אז תשתה איתנו תה?

- לא!!!

- אז מה נעשה?

- את פותחת את הפילם.

- לא בא בחשבון! מה איתך! יש בו עבודה של יום שלם!

אני כבר רואה אותנו מבלים את הלילה בתחנת-המישטרה, אם לא במרתף של הקג״ב.

- מה את עושה בתמונה שלי?

- שמה באלבום בבית.

- אני לא רוצה שתמונה שלי אצלך.

- מה ישל צילום זה אמנות. אתה לא אוהב אמנות?

- אני כן אוהב אמנות.

- אתה רואהי אתה בחור נחמד. (בזווית הפה של הבחור מופיע רמז של רמז של חיוך.)

- אז מה אנחנו עושים עכשיו?

- אגיד לך מה. למה שלא אצלם אותך יפה?

- (שתיקה) כמה זמן זה?

- רק דקה.

- אז טוב. רק דקה.

רחל ממהרת לצלם, ועוד פעם, ועוד פעם. היא שואלת לשמו ולכתובתו, כדי לשלוח לו תמונה. אין לו נייר ועט. אני מגיש לו. הוא רושם באותיות רוסיות.

לוחצים ידיים.

איך זה היה נגמר לפני כמה שנים?

110