העולם בראשית הפרסטרויקה. חופש-הביטוי החדש, והבלתי-רגיל, גרם לכך שקבוצה קטנה וקיצונית כזאת יכלה למשוך תשומת-לב בלי כל פרופורציה.
בינתיים ירדה חשיבותה, ובמהלך 1991 היא שאפה לאפס. אבל לפני כן עלה בידיה להטיל מורא על יהודים רבים. (״גם הנאצים התחילו כקבוצה קטנה...״) יכול להיות שקבוצה זעירה זו הצליחה לגרש מרוסיה מאות-אלפים.
״פאמיאט״ היא בעיקרה תנועה הדוגלת בלאומנות רוסית, ורק אחד מפלגיה הוא אנטישמי במוצהר. מספרים שמנהיג הפלג הזה רצח בעבר את אשתו, ובילה כמה שנים בבית-חולים לחולי-רוח. אחרי שאירגן תקרית אנטישמית בכנס של סופרים - התקרית האנטישמית החשובה היחידה במשך שנים - הועמד לדין, הורשע והתאבד.
הפחד האמיתי של היהודים אינו מפני האנטישמיות כשלעצמה, אלא מפני אי-היציבות הכללית, והאפשרות של מילחמת-אזרחים בין העממים השונים. הנסיון ההיסטורי לימד את היהודים שבתקופות כאלה הם עלולים לסבול, גם אם לא יהיו פוגרומים.
רוסים אינטליגנטיים, שדיברנו איתם, לא הכחישו שיש יסוד לחששות אלה. אולם הם מכחישים את קיומה של אנטישמיות חמורה. ״ברפובליקות הדרומיות שונאים את הרוסים יותר מאשר את היהודים,״ אמר איש בכיר, ״ליהודים לא צפויה שם שום סכנה. אבל למיליוני הרוסים הגרים שם צפויה סכנה גדולה מאוד. הם בורחים על נפשם בהמוניהם.״
במקום הרביעי: גורם בלתי-נראה, שאפשר לקרוא לו"חוסר-שייכות". בעידן הפרסטרויקה נזכרים כל העמים בברית-המועצות בלאומיותם. לפתע מרגישים היהודים שהם, בעצם, אינם שייכים. ליבם אינו פועם כאשר מונף הדגל הרוסי, האוקראיני, הליטאי או הגרוד.
סיפר לי עולה חדש: ״עמדתי ברחוב בווילנא. נערכה שם הפגנה למען העצמאות. הניפו דגלים, צעקו סיסמאות. ראיתי את ההתלהבות על פני העוברים ושבים. פיתאום עלה על דעתי שאני לא מתרגש, שזה בכלל לא נוגע לי. באותו הרגע החלטתי לעלות לארץ.״
למעשה נוצרו מחדש אותם התנאים שהולידו בשעתו את הציונות. לכל אחד מהלאומים בברית-המועצות, גדולים, קטנים וזעירים, יש טריטוריה כלשהי, נציגות כלשהי. ליהודים אין. כפי שאמר לנו יהודי, באירוניה מרירה: ״הארמנים שונאים את האזרים, את הרוסים ואת היהודים. האזרים שונאים את הארמנים ואת היהודים. הליטאים שונאים את הרוסים, האוקראינים והיהודים. האוקראינים שונאים את הרוסים, הפולנים, הליטאים והיהודים."
במקום החמישי: הפחד מפני הפשיעה. מי שמרוויח כיום בברית-