אין ספק: הן בעיני הרוסים, הן בעיני היהודים עצמם, היהודים מהווים עם נפרד. חזותם שונה לעיתים קרובות, וכך גם התנהגותם. יש להם יותר יוזמה, פחות סבלנות. הם מקפידים פחות על הכללים.

"אני לא נתקלתי באנטישמיות,״ אמר. ״רק פעם אחת רטנו הסטודנטים במכון וטענו שקידמו אותי יותר מדי מהר, מפני שאני יהודי. הפרופסור שלי שונא אותי, אבל הוא דווקא יהודי."

חבר יהודי שלו נכשל בבחינות וטען שהמורה שלו אנטישמי. אבל מייק נבחן אצל אותו המורה עצמו, ועבר בהצטיינות.

"בכלל, אסור להיות יותר מדי רגיש,״ העיר. ״לא אחת שומעים ביטוי הנשמע אנטישמי, אבל מי שאומר את זה בכלל לא חושב על יהודים. זוהי סתם צורת-דיבור, שאיבדה את משמעותה.״ אגב, סברה דומה שמענו אחר-כך מפי מרצה לסוציולוגיה בפולין.

(התנסינו בעצמנו במשהו כזה. נסענו במונית ברחוב גורקי ודיברנו זה עם זה. בשטף הדיבור אמרה רחל שפלוני גר בקיבינימאט. הנהג הרוסי ממש קפא במקומו. משהו דומה קרה לי פעם גם בקאהיר, כשנסעתי במונית בחברת צברית נלהבת, שהשתמשה בחופשיות במלים "כוס אממו״. הנהג המצרי כמעט התנגש בעמוד.)

אבל מייק לא היה משוכנע שאין שום סכנה. "בצמרת הקג״ב יש הרבה אנטישמים,״ אמר, ״וזה מסוכן.״

אביו של מייק רופא, אמו מורה. הוא בן 23, והתחתן בגיל 21 עם פיסיקאית שלמדה יחד איתו. הוא שלושה-רבעים יהודי(אבי אמו היה רוסי) והיא יהודיה-למחצה - אביה יהודי, אמה לא. אביו, אונקולוג בכיר, מרוויח 400 רובל בחודש (20 דולאר בשוק השחור באותה עת). "מוכר-ירקות ארמני בשוק הפתוח עושה את זה ביום אחד,״ העיר הבן.

מייק ואשתו קונים את כל מיצרכיהם אחת לשבוע בשוק הפתוח, במחירים הגבוהים פי חמישה ממחירי החנות. גם הוא וגם אשתו עובדים, ואין להם זמן לעמוד בתורים. הם גרים בדירה משלהם. ״זה טוב וזה רע,״ אמר, ״הטוב הוא שיש לנו דירה משלנו. הרע הוא שאין אוכל בבית."

״יש עכשיו גן-עדן למי שיודעים לנצל את החולשות של המישטר הקפיטליסטי והמישטר הקומוניסטי. אפשר לקנות ברוסיה דברים שהם זולים במיוחד כאן, ולמכור אותם במערב, ולקנות במערב את הדברים שהם זולים שם, שאפשר למכור אותם כאן במחירים גבוהים פי כמה."

ניתן היה להבין מדבריו שהיהודים מצטיינים בזה.

* * *

1רבינוביץ, יהודי סובייטי, זכה במקום הראשון בתחרות יוגה, מפני שהוא

121