את בתו של סטאלין וסיפר לה על כך. ״אני אקח אותה לרופא במכונית שלי,״ אמרה האשה.
בדרך לרופא עצר אותן שוטר-תנועה בעוון נהיגה במהירות מופרזת.
לא הועילו התחנונים. כשהבת של סטאלין הציגה את ניירותיה, השוטר לא האמין וזרק לה אותם בחזרה.
היא סובבה את המכונית וחזרה הביתה, והשוטר בעיקבותיה. כשראה את הארמון שבו היא חיה, ותפס שזאת באמת הבת של סטאלין, הוא כרע לפניה, אחז ברגלה ובכה: "תרחמי עלי! יש לי שלושה ילדים בבית!" הבת אמרה לו: "לך לעזאזל."
הלן רואה אנטישמים בכל מקום. באחת השבתות הלכנו איתה לשוק-הפישפשים הגדול "פארק ישמעאל״. בין המוני המוכרים, שעמדו בבוץ ביום הגשום, עמדו צעיר וצעירה, בלבוש רוסי פולקלורי, ושרו שירי-עם, בליווי מנגן באלאלייקה. ״אלה הם אנשי פאמיאט,״ לחשה לנו הלן ומשכה אותנו מהמקום.
שאלנו את המלווה הרוסי שלנו. "פאמיאט? מה פיתאום?״ תמה. ״סתם זמרי-עם.״
* * *
בזכות הלן הסוערת זכינו בארוחה הטובה ביותר שאכלנו ברוסיה, ואולי בכלל אי-פעם.
הלן אמרה לנו שבת-דודה שלה עומדת על כך שנבקר בביתה ונסער על שולחנה. נענינו ברצון, כדי להכיר עוד בית רוסי מבפנים. לא היינו מוכנים למה שציפה לנו.
זה היה בימים הראשונים של ביקורנו הראשון ברוסיה, ועוד היינו מושפעים מהסיפורים על המחסור הקשה וממראה התורים הגדולים לפני חנויות-ה״פרודוקטים״. לכן היתה הארוחה בביתם של יורי ונטאשה איוואנוב מהממת שיבעתיים.
אמרו לנטאשה שבאים אורחים מישראל, והיא עמלה מהבוקר להכין את הארוחה. חמישה-שישה סוגים של נקניקים, חצי תריסר סלטים שונים, קאוויאר, גבינות שונות, שום כבוש, ירק טרי הדומה לפטרוזיליה, כבד קצוץ ועוד ועוד - כל אלה מנות ראשונות בלבד, בתוספת לחם ופיתות גרוזיות חמות, ישר מהתנור. לא ידענו שזוהי רק ההתחלה, ולכן סעדנו את ליבנו. היינו כבר שבעים, כאשר הסתבר שזוהי רק ההתחלה. הוגש מרק טעים להפליא. והמנה העיקרית - צלי ענק, ששתי הנשים נשאו אותו על טס. אחר-כך המארוז'נויה (גלידה) הבלתי-נמנעת, טס-כסף יפהפה בעל שלוש קומות, עמום כפירות, ממתקים שונים, קפה ושוקולד רוסי.