האיש שעיניין אותנו ביותר היה לאומן רוסי. הוא לבש חליפה יפה, וברש המיקטורן ענד את נשר הצארים ואת הדגל הלאומי הרוסי שמלפני המהפכה. הוא הכריז שהוא עומד לשרוף את מיסמכיו הסובייטיים.
״הממשלה הקומוניסטית מנסה לסכסך בין הלאומים, כדי להישאר בשילטון,״ הכריז. "בעיר שלי, קראסנודאר, ראש-המחוז מסית נגד היהודים!״
האיש לא ידע, כמובן, שבין מאזיניו יש ישראלים. ובכן: לאומן רוסי, המאשים את הקומוניסטים בטיפוח האנטישמיות. זה הוכיח שאסור לעשות מישוואה אוטומטית: לאומנות רוסית = אנטישמיות.
(כעבור תישעה חודשים חזרנו לאותו המקום - ולא נותר זכר לעיר-האוהלים. באחד הימים, כך סיפרו לנו, באה המישטרה, ותוך דקות סילקה את התופעה הזאת לצמיתות. עכשיו יש שם כיכר נאה, ובמרכזה מידשאה שקטה.)
* * *
כשבא יוסף דווידוביץ קובזון לבקר אותי בבית-המלון, הוא גרם להתרגשות רבה. פקידות-הקבלה שלחו בו מבטים של הערצה, והוא ניגש לכל אחת מהן ולחץ את ידה. אחר-כך נתן לפקידים ולאורחים אוטוגראפים.
עברנו לבית-הקפה של המלון - חדר בעל קירות-שיש, חסר- חלונות. שרר בו רעש-אימים, בלתי-רגיל מאוד ברוסיה. כל היושבים במקום סובבו את ראשם לעבר קובזון, אחדים ניגשו אליו, במשך כל השיחה היה מרכז תשומת-הלב במקום. בין המעריצות היו כמה צעירות נאות, לבושות היטב, שישבו לבדן ליד שולחנות, כשלפניהן מונחות קופסות סיגריות"מאלבורו״ ומצית מזהב. זה אומר: פנויה להצעות.
קובזון ניגש לדלפק, שבדרך כלל אין בו דבר מלבד קפה גרוע, והביא בקבוק של שמפניה סובייטית. הוא מזג לכוסות, והמתין בצורה מיומנת עד שרחל גמרה לצלם אותו בפוזה זו.
אמרו לנו שקובזון הוא "יהורם גאון הסובייטי״. אבל הוא גם חבר הפרלמנט הסובייטי, ידידם של גדולי המדינה, אישיות ציבורית הידועה לכל. וחוץ מזה גם יהודי.
קובזון אינו נראה כזמר עממי. לכל היותר כזמר-באס באופרה. הוא רחב-כתפיים, בעל פנים רחבות, שטוחות, אף קצר ושיער שחור, מקורזל, קצוץ. הוא לבש חולצה פירחונית, ועליה מעיל-רוח בגוונים שונים של חום. לא חזות של חבר-פרלמנט מן השורה. הוא שפע קסם.
הוא נולד באוקראינה, במחוז דונסקי, שנקרא זמנית על-שם סטאלין. שני הוריו היו יהודים, ובדרכונו רשום, בסעיף לאום, "עברי". גם אשתו יהודיה, "וגם שני ילדיי,״ הוסיף. בת 15 ובן 12.