״פטריוטיזם לאומי, יהודי. לדעתי אני יכול לעשות הרבה יותר למען היהודים כאן מאשר בישראל."
* * *
יש לקובזון טענה חמורה נגד ממשלת-ישראל: היא לא מבינה את בעית היחסים עם ברית-המועצות. היא עוסקת רק בדברים רשמיים, היחסים בין הממשלות. אבל הבעיה האמיתית היא בעית היחסים בין העמים.
בעניין זה היו לקובזון רעיונות מפליגים - איך להגיע אל ההמונים משני הצדדים, איך ליצור מגע ביניהם. אבל בכל פעם, כשהציע את שרותיו בשטח זה, נתקל בישראל בקיר אטום של חוסר-הבנה.
״לא הסימפאטיה של גורבאצ'וב או של מישהו אחר במנגנון קובעת,״ אמר בלהט, ״אלא הסימפאטיה של העם."
באחד משלושת ביקוריו בישראל ביקש להיפגש עם מקורבי ראש-הממשלה כדי להגיש להם את הצעותיו. "בא מישהו שאמר ששמו יוסף, בלי שם-מישפחה, וטען שהוא נציג לישכתו של שמיר. נתתי לו את כרטיס-הביקור שלי, והוא לא הגיש לי כרטיס משלו. הוא אמר: 'אנחנו כבר נמצא אותך.' זה היה מאוד מביך, מאוד לא מנומס. אני משוכנע שהוא היה איש השין-בית."
יתכן שהתעניינו בקובזון מפני שהלך לבקר את שבתאי קלמנוביץ בכלא. אשתו של קובזון ואשתו של קלמנוביץ הן חברות טובות, וקובזון ביקש להביא לשיחרורו, מפאת מחלתו.
כשביקר את קלמנוביץ, סיפר לו בדיחה, שעשתה לה מאז מהלכים בבית-הסוהר. מעשה ביהודי שישב בכלא סובייטי. הסוהר פקד עליו לקחת מעדר ולצאת לעבודה. היהודי דרש מעדר חשמלי. ״איפה ראית בחייך מעדר חשמלי בבית-סוהר סובייטי?״ שאל הסוהר ברוגז. ״ואיפה ראית בחייך יהודי עובד?״ השיב האסיר.
קלמנוביץ לא זכה בחנינה, למרות שקובזון פעל בעבר למען שיחרור סרובניקים בברית-המועצות, ופעל באחרונה גם למען שיחרור השבויים הישראליים. היחס הזה פגע בו. אבל הוא ממשיך להגות רעיונות למען ההתקרבות בין העמים. למשל: סיור של מקהלת הצבא האדום בישראל ובארצות-ערב גם יחד, כדי לסמל את רעיון השלום בין העמים.
* * *
שאלתי את קובזון בעד מי יצביע בבחירות לנשיאות רוסיה, שעמדו בשער. ״אצלנו יש הצבעה חשאית!״ השיב דיפלומטית.