גם את הדמוקרטים הקיצוניים הוא לא כל-כך מעריך. ״יש אצלנו אימרה כזאת: אם מוציאים את כל הקיטור כדי לעשות רעש, לא נשאר די קיטור כדי לסחוב את הרכבת.״

כשבא הזמן להיפרד, סיפר לנו קובזון צרור של בדיחות, ישנות וחדשות. למשל: יהודי זקן שכב על מיטתו בקרון-שינה, כשנכנס אלוף-מישנה והתחיל להתגרות בו. לקצין היה כלב בשם אברהם, שידע להשיב על שאלות. ״אברהם, כמה זה שתיים ועוד שתיים?״ שאל הקצין, והכלב כישכש בזנבו ארבע פעמים. "אברהם, כמה זה שלוש ועוד שלוש?״ והכלב כישכש שש פעמים. לבסוף פנה אלוף-המישנה אל היהודי ושאל: ״נו, ראית פעם כלב חכם כזה?" ענה היהודי: ״לא. אלמלא היה לו שם יהודי, יכול היה להיות אלוף-מישנה.״

* * *

אשתו היהודיה של יורי-2 הלכה לבקר את אחיו שלקה בנמק ברגל. היה צורך לכרות את רגלו. הוא גר מחוץ למוסקווה, ושם אושפז.

כשיורי ואשתו נסעו לבקרו שם, מצאו שאין בבית-החולים מי שיטפל בחולים. אלמלא היתה אשת אחיו נמצאת לידו כל הזמן, לא יכול היה לשתות או לעשות את צרכיו. ״הוא היה מונח כמו חיה,״ אמר.

אשתו של יורי הסתכלה באשה שטיפלה בחולה במיטה הסמוכה. שמה היה לובה, שם שאינו מקובל אצל יהודיות. "אבל אשתי יכולה להריח יהודים,״ אמר יורי בגאווה. היא שאלה אותה: "תגידי, את לא רוסיה, נכון?" האשה ענתה: ״נכון, אני יהודיה.״ אשתו של יורי אמרה: "גם אני יהודיה,״ וכך נוצר הקשר.

״אני לא רוצה שאם הילדים שלי יהיו, חלילה, חולים אי-פעם, הם יצטרכו לשכב בבית-חולים כזה,״ אמרה האשה השניה לאשתו של יורי, ״לכן החלטתי לעלות לישראל ברגע שבעלי יבריא."

* * *

״אני מכבד יהודים העולים לישראל,״ אמר איליה גלאזונוב, הצייר המונארכיסטי. "אבל אני לא מכבד יהודים המהגרים מרוסיה לגרמניה, והטוענים שם שהם נוצרים, אחרי שטענו כאן שהם קומוניסטים. אני לא מכבד יהודים כאלה. אני לא מכבד אותם. אני חושב שהם בוגדים."

134